מאבד עצמו לדעת

נאמר בתורה בפ' נח (בראשית ט', ה'): וכידוע תיבת "ואך" באה למעט, שלא תמיד יש עוון לממית את עצמו. ואם כן עלינו לדעת מהו המקרה שעליו רמזה התורה שמותר לו לאדם ליטול את נפשו. והנה מצינו במדרש רבה (בראשית פרשה ל"ד אות י"ג) שדרשו חז"ל: והכונה לנאמר בשמואל (א' ל"א, ג'): ולכאורה כתוב במדרש זה...

נתעורר ליבי להק' האם במקום דפסקו חכמים דיהרג ואל יעבור כגון בג' עבירות, האם מותר לו להרוג את עצמו כלומ' להתאבד, ולא יהיה בזה איסור ולא יקברוהו כחמור וכו', משום דאין בו גדר של מתאבד, וזהו משום דמתאבד הגדרתו אדם המאבד עצמו [לדעת] אך היכא דחייו מ"מ אבודים לא חשיב כמתאבד, או"ד כל זמן שהוא הורג את...

דהיינו לקבור מחוץ לגדר וכדו'. כי מכמה וכמה סיפורים שאני מכיר לא נהגו כן - כל פעם מטעם אחר.

מצינו שרוצח יש לו חלק לעוה"ב ואילו מאבד עצמו לדעת אין לו חלק לעוה"ב וצ"ב מ"ט? מאידך מצינו קולא שהמאבד עצמו לדעת לכפרה נק' צדיק ונתכפר לו [-כבמד"ר תולדות] וכן באופן שעשה כן מחמת עוני רעב ויסורים [-פתחי תשובה וע"ש שהביא סמוכין מס' בשמים ראש , שכבר היכוהו על קודקודו של הבשמים ראש ואכמ"ל] וצ"ת שלפ"ז...