מעניין מאוד

מצרף עלון אלול חדש ל"חזק ואמץ" - זיכרון אמיתי ממיון אתרוגים בפרדס עם אבא, לפי סדר וגיל ודין קדימה, ומשם למעבר לדוד שנכנס לסוכה עם שקיות מרשרשות ונתן בלי סדר, בלי סיבה, בלי לשאול מי הגיע ראשון. אשמח מאוד לביקורת פתוחה וכנה - על השפה, על הקצב, על המעבר בין הסיפור למסר של החודש. כל הערה מתקבלת...

ליל שישי בסמטאות צפת העתיקה. משני צדי הרחוב - שני בתי כנסת. באחד, ניגוני קרליבך סוחפים, מעגל רוקדים שלא נגמר. בשני, שקט, ריכוז, שני זקנים ליטאים עומדים בפתח. איפה מקבלים שבת יותר נכון?

מה ההו"א שמשה רבינו לא חשב על כזו עצה פשוטה שרי אלפים וכו' ויתכן שזה כעין אין חבוש מתיר עצמו אבל רש"י סנה' צה. פי' לענין כוונת תפילה, ויתכן שכאן אהבה קלקלה את השורה. ומענין לענין האם אכן היתה זו עצה טובה למפרע?

שתי מילים (המשפט לא קשור)