מחוסר אבר

בזבחים קטז. מבואר שבעלי מומין כשרים לקרבן בני נח, אבל מחוסר אבר פסול. המקור הוא מהציווי לנח "ומכל החי מכל בשר", שממנו ממעטים מחוסר אבר. יש לעיין, הרי הפסוק עוסק בבעלי החיים שנכנסו לתיבה כדי להחיות את מינם, ולא בציווי על הקרבנות. כיצד לומדים מתנאי הכניסה לתיבה פסול בהקרבה? וביותר, אפשר להבין...

איך יתכן בהמה מחוסרת אבר ובכל זאת היא כשרה מובא בתוס' [לא יודע אם יש על זה גם גמ']