מכת ארבה

בשמות רבה (פרשה יג פיסקה ד), מובא שהקב"ה אמר למשה שתבוא מכת ארבה, ומשה לא כתב זאת במפורש אלא ברמז, במה שכתב "ולמען תספר באזני בנך", שזו מכת ארבה, כמו שנאמר בנבואת יואל על הרעב וחיסול הארבה, שהיה בזמנו על ישראל (יואל א, ג) "עליה לבניכם ספרו". וצ"ב מה הענין המיוחד שיש בסיפור על מכת הארבה יותר...

כותב המלבי"ם "ומלאו בתיך. וחוץ מזה יעשו עפוש בבתים ע"י באשם וצחנתם שעז"א ויסר מעלי את המות הזה." ורבינו בחיי כתב לפרש רק את המות הזה. למדך שהיו בני אדם מתים במכת הארבה כשם שהיו מתים במכת הברד, ואולי היה הארבה מסמא את עיניהם כענין הצרעה בזמן יהושע. או יאמר "את המות הזה", לפי שכל פירות האדמה...

הנני מביא מחר ארבה בגבולך, וכסה את עין הארץ, ולא יוכל לראות את הארץ, ואכל את יתר הפלטה (י, ד-ה) נאמר בפסוק "ולא יוכל לראות את הארץ", אך לא נאמר מי לא יוכל לראות (כלומר, נאמר באופן סתמי "ולא יוכל" אך לא נאמר מי לא יוכל). לכאורה הכוונה היא לבני האדם, שלא יוכלו לראות את הארץ (מחמת ריבוי הארבה)...

וְכִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ וְלֹא יוּכַל לִרְאֹת מרמז למה שאי' במדרש הגדול: היה הארבה הזה אוכל ולא נאכל היה נופל על פני המצרי ואוכל ומנקר את עיניו. וזהו וְכִסָּה אֶת עֵין - יושבי - הָאָרֶץ, וְלֹא יוּכַל לִרְאֹת. ובמושב זקנים: וְיָסֵר מֵעָלַי רַק אֶת הַמָּוֶת הַזֶּה, ק"ק למה אמר הכא המות יותר...

מהי הלשון "כל גבולך"? ומדוע לא נאמר פשוט, "כל ארצך"? במדרש מבואר שהייתה מחלוקת בין מצרים לשכנותיה, היכן עובר קו הגבול בין המדינות. ובאה מכת צפרדע ופתרה מחלוקת זו, שכן הגבול נקבע לפי מקום הגעת הצפרדעים (בכל מקום שאליו הגיעו הצפרדעים, מצרים היא, ובמקומות שלא היו צפרדעים, אין זו מצרים). ולכך רומז...