אקדים ואומר, שחששתי מאד להעלות כאן נושא זה, שמא יצור הדבר את האפקט הלא נכון - הנובע לרוב מאי קריאת המאמר כולו.
יחשבו שיש כאן זלזול במנהגי ישראל הטהורים, ויחשבו שיש כאן בוז לאנשים רציניים. חלילה לי מעשות כן! וכל הדיבור כאן הוא מראש על החמרות עמרציות, אשר מתנגשים בבין אדם לחבירו ועוד. אשמח...
יצאתי לחקור את המנהג שבסיום התפילה באמירת "שהם משתחווים להבל ולריק" ישנם אשר יורקים רוק מפיהם.
ולהלן המקורות שמצאתי:
המהרי"ל (מהרי"ל (מנהגים) עמ' רצז): "אמר לאל לא יושיע, והפסיק מעט כשאמר להבל וריק, והיה מקיא פעם אחת". ועמ' תלח: "כשהיה אומר בעלינו לשבח להבל וריק היה מקיא פעם אחת, כמו שנוהגין...
ישנה דעה שמנהג עוקר הלכה תמיד גם בדאורייתא אך היא של מיעוט קטן מאוד מגדולי הדורות ובו מהרי"א מטירנא בעל "ספר המנהגים", האשכול ומהר"י ברונא.
אך רוב מוחלט של גדולי הדורות הגבילו כלל זה במידה זו או אחרת. ורובם הגדול הגבילו זאת למנהג שאינו מבטל איסור כשלא ברור אצל חלק האם גם איסור חכמים או רק מהתורה...
בשערי תשובה סי' תנ"א ס"ק א', כתב בענין איסור קטניות בשם ליקוטי מהרי"ל, שהאוכלם בפסח עובר בלאו דלא תסור.
ויל"ע בזה, אטו כל מנהג שהתקבל אצל קבוצה מסויימת בכלל ישראל, יש בזה משום לא תסור?
האם אלו שנוהגים באיסור שרויה, עוברים בשרויה באיסור דלא תסור.
מקובל בעדות ישראל שבאירוסין הכלה קונה לחתן שעון והוא קונה לה תכשיטי זהב. ושמעתי שהטעם לכך הוא מחטא העגל, שהרי הגברים לקחו מן הנשים את הזהב ולכן החתן קונה ומחזיר לה תכשיטי זהב. מצד שני, חטא העגל נבע מטעות בחישוב השעה של הגברים שנאמר 'וירא העם כי בושש משה לרדת מן ההר' ואומר ה'שפתי חכמים': 'בושש'...
לגבי המנהג שמניחים 10 פתיתים, רציתי לומר, שהמקור למנהג עפ"י הגמ' פסחים ז: דילפינן מקראי, שצריך לחפש לאור הנר. וחלק משרשרת המקראות בגז"ש הוא מקרא 'ויחפש בגדול החל ובקטן כלה', שנאמר לגבי שליחי יוסף שחיפשו את הגביע אצל עשרת השבטים. אלא ששם מיירי בעלייה השניה ששמעון הצטרף אליהם, ולפי זה הרי שמנו 11...