מטמא

בגמרא בנדה מבואר שאשת לוט שנהפכה לנציב מלח אינו מטמא שרק מת מטמא ולא נציב מלח, והקשו לפני מרן הגרד''ל מאי שנא ממה שמבואר שאפר שרופים שפיר מטמא, אם שלדו קיימת שפיר האפר מטמא? והסביר הגרד''ל שאפר זה שינוי טבעי, שכך צורתו אחרי השריפה, אבל נציב מלח זה על פי נס ולכן אין עלה שם מת, וסיים ועדיין צ''ע

הגר"א גניחובסקי (עלון פנינים משולחן הגר"א גניחובסקי גליון תק"י ) הביא דהאידנא דיכולים להחיות בהנשמה, אם נגע בו כשלא נשם טמא טומאת מת, ואם אחר כך החיו אותו טהור למפרע, ע"ש. אכן השרידי אש (סנהדרין סי' לט) כתב דבשעה שהוא מת הוא מטמא, אך משעה שחי אינו מטמא, ע"ש. ויש לציין מה שכתב רבינו פרץ שאליהו...