מתי המבול

אמחה את האדם [ ו ז] וברש''י הוא עפר ואביא עליו מים ואמחה אותו לכך נאמר לשון מיחוי עכ''ל, שמשמע שנמחו ולא נשאר מהם כלום, ומצד שני מבואר ברש''י ואני הנני מביא מבול [ו יז] שהציף את הכל, והביאם לבבל שהיא עמוקה, לכך נקראת שנער שננערו שם כל מתי מבול עכ''ל, הרי דלא נמחו לגמרי, אלא מתו וננערו לבבל