מודים

על נשמותינו הפקודות לך. לשון רבים ויש להבין כמה נשמות יש לאדם. עלה בלבי לומר דכאן נרמז דברי האוה"ח בבראשית עה"פ ויקרבו ימי ישראל למות (מז, כט) שכל יום מגיע לאדם נשמה חדשה והיא אינה חוזרת שוב ומה שתקן באותו היום הועילה וח"ס להפך. ואנו מודים על אותה נשמה שתיקנו.

יש לעיין מדוע בשמונ"ע בברכת ההודאה פותחים ב'מודים אנחנו לך' ואח"כ אומרים 'נודה לך', ואילו בברכת המזון בברכת הארץ פותחים ב'נודה לך' ואח"כ אומרים 'אנחנו מודים לך'?