נדה

הנה כלל ידוע בהלכות כתמים, שבכתמים הולכים לקולא, ונסתפקתי האם הדין נובע מהא דספיקא דרבנן לקולא או שהוא דין חדש בכתמים, שהרי בפוסקים מביאים שכיוון שכתמים דרבנן אזלינן בהו לקולא, ותולים בכל מה שאפשר, אך אינם מזכירים את הדין, של ספיקא דרבנן לקולא. מה דעת חו"ר הפורום דכאן?

מה גדר של בן נידה? ואם יש להמנע להנשא עם חוזרים בתשובה בגלל זה?

נסתפקתי מסברא האם ימשיכו לנהוג כן גם במקום ביטול קרבן פסח וכו' וכעין העמידו דבריהם, ואפי' שזה רק מנהג. או דילמא שיבטלו את המנהג הזה. או דילמא שיטבלו רק לצורך טהרות ולא לצורך כריתות. (צד זה לא מסתבר כ"כ, כי את אותה סיבה שיש לגזור בכרת דנידה יש לגזור בכרת דאכילת קדשים לטמא). אשמח לתשובות ולמקורות...