נפשו

נאמר בתורה בפ' נח (בראשית ט', ה'): וכידוע תיבת "ואך" באה למעט, שלא תמיד יש עוון לממית את עצמו. ואם כן עלינו לדעת מהו המקרה שעליו רמזה התורה שמותר לו לאדם ליטול את נפשו. והנה מצינו במדרש רבה (בראשית פרשה ל"ד אות י"ג) שדרשו חז"ל: והכונה לנאמר בשמואל (א' ל"א, ג'): ולכאורה כתוב במדרש זה...

וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב, ברש"י: מי דרכו להתנדב מנחה, עני, אמר הקדוש ברוך הוא מעלה אני עליו כאלו הקריב נפשו. ואולי זהו עומק כוונת חז"ל (נדרים סד:) עני חשוב כמת, דהיינו שחשוב לפני הקב"ה כאלו הקריב נפשו לפניו ומת, וכיון שנפשו נמצאת לפני הקב"ה, לכן שכינתו שורה עליו, כמאמר הכתוב כי יעמוד לימין...