נוגע

בע"ד – אם הוי עד: הראב"ד כתב דאינו עד כלל, ולא עד פסול. (רא"ש פ"ק דמכות סי' יג, יד, שטמ"ק ב"ב מג., ור"ן בסנהדרין י.). ועמש"כ בזה הרמב"ן והריטב"א במכות ז. ובתומים (לו, יא כתב דה"ה אשה. ובנתה"מ (לו, י) כתב דלפי דבריו ה"ה קטן ועכו"ם. [אמנם רש"י כתב בגיטין (ט: ד"ה פסולא) דעכו"ם אינו פסול אלא מדרבנן...

מצינו בכל הש"ס דכל מקום שיש נגיעה בעדות הרי הוא פסול לעדות, ונח' באחרו' שי' הש"ך כמו הפשטות דזהו משום חשש משקר, דהיינו דכיון דיש לו נגיעה בעדות הרי חיישינן דהוא משקר, וא"כ הרי שזה פסול בעדות שאינה מתקבלת, ולפ"ז אם יהיה שני עדים אמרי' עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה משום דחשיב כפסול בעדות, שי' הלבוש...

איפה יש בש"ס מ"ד שיש אופן בו ניתן לקבל עדות של נוגע?