פרשת עקב

בפרשת עקב כתוב כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם. היכן מובא בפוסקים ציטוט מפסוק זה "על הלחם יחיה האדם" לומ ר שהאדם חי על הלחם יותר מדברים אחרים, ולענין מה?

ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם (יא, יג) מדוע לא נאמר כאן גם "בכל מאודכם", כמו שנאמר בפרשה ראשונה של ק"ש, "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך"? האור החיים מיישב כך: כידוע, דרשו חז"ל במס' ברכות (סא ע"ב, ומובא גם ברש"י כאן), ש"בכל מאודך" פירושו 'בכל ממונך' (שחייב אדם למסור כל ממונו ולא לעבור על...

ועתה ישראל, מה ה' אלוקיך שואל מעמך, כי אם ליראה את ה' אלוקיך, ללכת בכל דרכיו… לטוב לך (י, יב) לפי פשט הפסוק, משה אומר לישראל כך – מה בסך הכול הקב"ה דורש ממך ("מה ה' אלוקיך שואל מעמך")? דרישותיו אינן גדולות, כי כל מה שהוא דורש ממך הוא בסך הכול "כי אם ליראה את ה' אלוקיך וללכת בכל דרכיו ולאהבה...

ואשב בהר ארבעים יום וארבעים לילה (ט, ט) רש"י מביא את דברי הגמ' במגילה (כא ע"א), שמה שנאמר "ואשב" אין פירושו ישיבה ממש, אלא לשון עיכוב ("אין ישיבה אלא לשון עכבה"). נמצא שהסיבה שהתורה כותבת "ואשב" (ולא "ואהיה" וכדומה), היא כדי ללמד שמשה "התעכב" בהר. שואל הגאון רבי משה פיינשטיין (מובא בספר "קול...

ורגלך לא בצקה זה ארבעים שנה (ח, ד) מבאר רש"י, "ורגלך לא בצקה – לא נפחה כבצק, כדרך הולכי יחף, שרגליהם נפוחות". בפשטות, כוונת רש"י לומר, שבני ישראל הלכו במדבר יחפים, והנס היה, שעל אף זאת לא בצקו רגליהם. ולכאורה קשה על כך סתירה מפורשת מפסוק בפרשת כי תבוא, שם כתוב במפורש להיפך – "ונעלך לא בלתה...

לכאורה, סתירה היא בפסוק: מצד אחד מתוארים כאן בני ישראל כמי שהתהלכו במדבר מעונים ורעבים ("ויענך וירעיבך"), ומצד שני מתאר הפסוק שהיה להם אוכל די צרכם, בזכות ירידת המן ("ויאכילך את המן"). [וכך קשה גם בהמשך, בפסוק טז, שם נאמר "המאכילך מן במדבר… למען ענותך"; במה מתבטא ה"עינוי", אם האכילם הקב"ה מן?]...

וכל מדוי מצרים הרעים אשר ידעת לא ישימם בך ונתנם בכל שונאיך. יש לדקדק למה הבדיל הכתוב בלשונו, אשר במניעת החלאים מישראל נאמר לשון "לא ישימם בך", ובהבאתם לשונאים נאמר לשון "ונתנם בכל שונאיך". ויש שפירשו על פי מה שכתבו התוס' (גיטין כ' ע"א ד"ה דילמא) שכל מקום שנאמר בו שימה הכוונה לכלשהו וכל מקום...