פרשת אחרי

וְשָׁפַךְ אֶת דָּמוֹ וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר בבעל הטורים סמך לפרשת דם "ובחקותיהם לא תלכו", רמז לאין שוחטין לתוך הגומא שלא יחקה את המינין, בחולין (מא.). אפשר להוסיף את דמו וכסהו בגי' ולא לתוך הגומא.

אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר אֲשֶׁר יָגוּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יַעֲלֶה, מרמז למה שכתבו הקדמונים ישראל ר"ת יש ששים ריבוא אותיות לתורה, וכתבו המקובלים שהגרים הם התגין שעל האותיות, ונתנו רמז לדבר בפסוק הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה, וכן כאן נרמז איש איש מבית ישראל ר"ת יש ששים ריבוא...

וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִם באבן עזרא כתב סוד שעיר לעזאזל "בהיותך בן ל"ג תדענו", וכתב הרמב"ן ואני הרכיל מגלה סודו, כשתגיע לפסוק ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים, שהוא ל"ג פסוקים מהפסוק שנזכר בו שעיר לעזאזל, תדענו, ותבין שהם כוחות הרע ששולחים להם שעיר כדי להשתיקם, עיי"ש...

פִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם ר"ת חלף, לרמז שהשעיר לעזאזל הוא חלף ותמורת בני ישראל לקבל העונש במקומם. וסמיך ליה וְשִׁלַּח בְּיַד אִישׁ עִתִּי, לרמז שהאיש עתי חלף ומת [על דרך דישתמש בתגא חלף (אבות פ"א מי"ג)] באותו השנה, כדאי' בחזקוני.

לְכַפֵּר עָלָיו לְשַׁלַּח אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל בש"ך על התורה (גימטריאות): לכפר עליו לשלח ס"ת רוח, לסלק רוח הטומאה מעל ישראל. ואפשר עוד שזה רמז לתרגום יונתן וְיַדְחִינֵיהּ רוּחַ זִיקָא מִן קֳדָם יְיָ וִימוּת.

הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם. וברש"י: אף על פי שהם טמאים שכינה ביניהם. והנה סמך לו וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה, לרמז שרק הבורא ית"ש יכול לשכון בתוך טומאתם, אבל כל אדם לא יהיה בתוך מקום טמא, כדי שלא יביא את עצמו לידי נסיון.

אחרי מות שני בני אהרן ר"ת בגימטריא פרדס, מרמז שכנגד ארבעה שנכנסו בפרדס (חגיגה יד:) יש כנגדם בתורה ארבעה שנכנסו לפרדס, אדם הראשון נכנס וקיצץ בנטיעות, נח נכנס ונשתכר, נדב ואביהוא נכנסו ומתו, אברהם אבינו נכנס ויצא בשלום, כמובא בצרור המור פרשת לך. וזה לשונו: ארבע שנכנסו לפרדס החכמה לחבר את האהל...