פרשת בלק

קהלת יצחק: וישא משלו ויאמר נאום בלעם בנו בעור ונאום הגבר שתום העין ופירש בתרגום על סתום העין, וז"ל ואימר גברא דשפיר חזי (ועיין פירש רש"י ז"ל). ושמעתי בשם הבעש"ט ז"ל, דכוונת התרגום הוא כן דאיתא במדרש מובא ברש"י ז"ל (פ' כ"ב פסוק ה'), מפני מה השרה הקדוש ברוך הוא שכינתו על עו"ג רשע כדי שלא יהיה...

מתוך ה'מגדלות מרקחים': ויקח רומח בידו (כה ז) במדרש תנחומא כאן, נטל שינים של ברזל בידו, והניחו בחיקו, והתחיל מסמיך על העץ כמקל, שנתיירא מפני שבטו שהקיפו אותו, כיון שהגיע אצלם, אמרו לו למה באתה, אמר להם אף אני באתי לעשות צרכי, הניחוהו ונכנס, שאלמלא כן לא הניחוהו. ויש להקשות, איך אמר שנכנס לעשות...

וירא בלעם כי טוב בעיני ה' לברך את ישראל ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים וישת אל המדבר פניו. בשתי הברכות הראשונות, היתה כוונת בלעם להביא עליהם קללה מאת ה' - "אולי יקרה ה' לקראתי ודבר מה יראני" - כלומר שביקש לעורר כביכול את המחשבה העליונה לדון את ישראל לחובה, ולהביא את דיבתם רעה אל אביהם שבשמים...

יש לעיין, למה ניתן לפרשה הזו השם ״בלק״ שהוא שמו של שונא ישראל מובהק. ותירץ רבי מאיר מפרימישלאן זצ"ל, שהנה באמת כל הגויים שונאים לישראל שהרי ״בידוע שעשיו שונא ליעקב״, אלא שהם מסתירים את שנאתם ומחפים עליה במילים ומליצות גאות, כך שאין יודעים להיזהר מפניהם. ואילו בלק היה גוי "הגון" שגילה את שנאתו...

כי ידעתי את אשר תברך מבורך ואשר תאר יואר. מדוע לעניין הברכה כתב מבורך בלשון הווה, ואילו בקללה כתב בלשון עתיד יואר? וי''ל, אומר הזרע שמשון, ע''פ רש''י בשמות ד ז שהובא שם שמידה טובה מרובה ממידת פורענות, וכשיש מידה טובה הקב''ה ממהר להביאה ולכן אשר תברך באותו רגע זה כבר מבורך, אבל פורענות זה לא...

תמיד גדלתי מילדותי שבלעם היה שתום עין. לפני זמן לא רב, בלמדי על הסדר מסכת נדה, באתי לדף לא. שם כתוב כך: דרש רבי אבהו מאי דכתיב {במדבר כג-י} מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל, מלמד שהקב''ה יושב וסופר את רביעיותיהם של ישראל, מתי תבא טיפה שהצדיק נוצר הימנה. ועל דבר זה נסמית עינו של בלעם הרשע...

הגמרא במסכת בבא בתרא, דף יד ע"ב, מאריכה ומבארת מי כתב כל ספר מספרי התנ"ך (מה נכתב ע"י יהושע, מה נכתב ע"י שמואל וכו'). ובתוך כך אומרת הגמרא, "משה כתב ספרו, ופרשת בלעם, ואיוב". דברים אלה לכאורה אינם מובנים: מה ביאור הדבר שמשה כתב את "ספרו, ופרשת בלעם"? וכי שני דברים נפרדים הם? הרי פרשת בלעם היא...

לא הביט אוון ביעקב, ולא ראה עמל בישראל (כד, כא) יש להסביר, וכי הקב"ה "אינו רואה" חטאים ביעקב? מה הכוונה "לא הביט אוון ביעקב"? רש"י מפרש, "אינו מדקדק אחריהן להתבונן באוניות (=אוון בלשון רבים) שלהן ובעמלן שהן עוברין על דתו". נראה שרוצה לומר, שהקב"ה אמנם רואה ומעניש, אך במידה מסוימת "מעלים עין"...

תמות נפשי מות ישרים, ותהי אחריתי כמוהו (כג, י) בלעם מבקש ומאחל לעצמו "תמות נפשי מות ישרים, ותהי אחריתי כמוהו". מה פשר בקשה זו, למות "מות ישרים"? הנצי"ב מתייחס לכך בהרחבה בפירושו העמק דבר (גם בהקדמתו לספר בראשית וגם כאן בפרשת בלק). הוא מקדים ומסביר באופן כללי, מהו בכלל תוכן התואר "ישר", ומדוע...

אם יתן לי בלק מלוא ביתו כסף וזהב וגו' (כב, יח) רש"י כותב על כך, "למדנו שנפשו רחבה ומחמד ממון אחרים, אמר, ראוי לו ליתן לי כל כסף וזהב שלו וכו'". כוונת רש"י לומר, שסגנון ההתבטאות של בלעם "אם ייתן לי וגו' כסף וזהב" מלמד על חמדת ממון (היינו, שסגנון ההתבטאות, וההארכה בתיאור הממון, מלמד שבתת מודע...

ויאמר אלוקים אל בלעם, לא תלך עמהם; לא תאור את העם, כי ברוך הוא (כב, יב) המפרשים תמהים ועומדים כל אחד בדרכו על "שינוי העמדה" שחל כביכול אצל הקב"ה; כאן בפסוק זה, אומר הקב"ה לבלעם "לא תלך עמהם", ואילו לאחר מכן, בפסוק כ', כשבאים האנשים פעם נוספת (לאחר שבלעם כבר דחה אותם ואמר להם "מאן ה' לתתי להלוך...

לא תאור את העם, כי ברוך הוא (כב, יב) על המילים "לא תאור את העם כי ברוך הוא" מפרש רש"י כך: תחילה הורה הקב"ה לבלעם לא לקלל ("לא תאור את העם"), ואז ביקש בלעם מהקב"ה שירשה לו לברך לפחות לברך. ועל כך ענה לו הקב"ה – "כי ברוך הוא", כלומר, עם ישראל אינו צריך לברכתך, כי ברוך הוא. [ובלשון רש"י: "אמר לו...

וילכו זקני מואב וזקני מדין וקסמים בידם, ויבואו אל בלעם (כב, ז) על המילים "וקסמים בידם" כותב רש"י (בפירושו השני) כך: "קסם זה נטלו בידם זקני מדין: אמרו, אם יבוא עמנו בפעם הזאת, יש בו ממש; ואם ידחנו, אין בו תועלת. לפיכך, כשאמר להם 'לינו פה הלילה', אמרו, אין בו תקווה". וביאור הדברים: זקני מדין...

וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור פתורה (כב, ה) לפי הפשט, "פתורה" רק מציין את שם המקום (כמו "ירושלימה"). אך רש"י מוסיף גם פירוש נוסף על דרך דרש: "פתורא" בארמית הוא שולחן, ובלעם היה "כשולחני זה שהכול מריצין לו מעות, כך כל המלכים מריצין אגרותיהם לו". כלומר, כמו השולחני (אדם שתפקידו לפרוט כספים או...