פרשת בשלח

וכי תימא שאכן פיזרו רק את עשירית האיפה שלהם ואולי גם את של בני ביתם, וכי במידה קטנה זו רצו לשכנע את כל עם ישראל - ששים ריבוא שיורד מן בשבת?

כי אמר אלוהים פן ינחם העם בראתם מלחמה ושבו מצרימה אם היו הולכים בדרך הקצרה כשיראו מלחמה יחזרו למצרים, ולכן הלכו מראש בדרך הארוכה, גם במלחמת היצר צריך לא לנסות להילחם איתו פנים בפנים ולפתוח חזית, אלא מראש יראה ללכת בדרך שבה לא יגיע לנסיון כלל. וחמושים - אחד מחמשה יצאו, וארבעה חלקים מתו בשלשת...

בילוקט שמעוני - כשאמרו שירה על הים התינוקות פרשו מדדי אמותיהם והעוללים פרשו מטבורן גדול נס האחרון יותר מהראשון שהתינוקות חזרו לדדיהן והעוללים לטבורן, ע"כ. והוא פלאי אחר דאמירת תינוק ועלל שירה הוא יוצר מגדר הטבע ואילו חזרתם למקומם הוא הטבע הרגיל. והנה ראתה שפחה על הים וכו', בקריעת ים סוף ישראל...

ישנו סיפור ידוע על רבי יחזקאל לנדא (אשר לימים התפרסם כ"נודע ביהודה" על שם חיבורו), בעת שהיה בן שתים עשרה שנים בלבד. באותה עת, נפל ויכוח בין כמה גדולי ישראל בשאלה הלכתית בעניין מעשה שאירע: שני אחים חיו שנים רבות באהבה ובאחווה והיו שותפים במסחר ובקניין. אך בחלוף הזמן, פרצו ביניהם סכסוכים ומריבות...

והנה מצרים נוסע אחריהם (יד, י) על המילים "והנה מצרים נוסע אחריהם", כותב רש"י – "בלב אחד כאיש אחד"; כלומר, הוקשה לרש"י, מדוע הפסוק משתמש בלשון יחיד ("נוסע אחריהם") ולא בלשון רבים ("נוסעים אחריהם"), ועל כך התשובה היא שהמצרים היו מאוחדים בדעתם לרדוף את ישראל – "בלב אחד כאיש אחד". באופן דומה כותב...

וקשה, הרי היו צריכים עדיין למתן תורה, ומקרא מלא הוא "בהוציאך את העם ממצרים, תעבדון... על ההר הזה"?

הביא רש"י מהמדרש, מֻבְטָחוֹת הָיוּ צַדְקָנִיּוֹת שֶׁבַּדּוֹר שֶׁהַקָּבָּ"ה עוֹשֶׂה לָהֶם נִסִּים וְהוֹצִיאוּ תֻפִּים מִמִּצְרַיִם. ובתוס' השלם (אות ג, הובא בעלים לתרופה) תירצו שמן השמים נזדמנו להם תופים ומחולות. והשפת אמת כתב, שמלשון "התוף" משמע שהיה זה תוף מיוחד; וביאר, שמרים לקחה איתה את...

כשבנ״י מתלוננים על משה ואהרן הם אומרים: "מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד יְהוָֹה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשׂבַע כִּי הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לְהָמִית אֶת כָּל הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב", והדברים תמוהים ביותר וכי רק במצרים המות הוא "בְיַד...

מתוך ה'מגדלות מרקחים': ויהי בשלח פרעה את העם (יג יז) במכילתא, הפה שאמר גם את ישראל לא אשלח הוא הפה שאמר אנכי אשלח אתכם, מה שכר נטלו על כך, "לא תתעב מצרי". והקשו בזית רענן לבעל המג״א ובשאר מפרשי המכילתא, הרי בקרא מפורש הטעם ש״לא תתעב מצרי", משום שגר היית בארצו, ואיך אמרינן כאן דהטעם הוא משום...

רגע אח"כ כתוב כי לא ידעו מה הוא, זה אומר שהמילים הרגילות להשתמש בהם זה מה ולא מן, אז למה הם שאלו מן הוא ולא מה הוא?

כידוע כשאמרו ישראל שירה על הים, אמר הקב״ה מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה? ולכאו' הרי הם היו רשעים "ובאבוד רשעים רינה" (משלי יא י) ועוד כתוב "מאה ושלש פרשיות אמר דוד, ולא אמר הללויה עד שראה במפלתן של רשעים" (ברכות ט)?