קדוש קדוש קדוש

בלי להכנס לדיון האם גם שם זה ראוי וכו'. יש לדון מגדרי ת"ת האם סו"ס זה פוגם ונקרא כי דבר ה' בזה (שבברכות כד: ועוד) או שאין שום קדושה ומשמעות במה שיוצא מפי רשע רק חכמה בעלמא ויהיה שרי.

בדעת השו"ע והגר"א שבקדושה רק הש"ץ אומר 'נקדש'. נסתפקתי: א. מפני שזה חלק מהברכה שלו, או שהוא מוציא את כולם יד"ח? (נפק"מ מי שלא שמע את הש"ץ אומר, אם יגיד לבד) ב. זה דווקא ב'נקדש' או גם ב'ובדברי קדשך' וכו'

וְשִׁלַּשְׁתָּ בתרגום וּתְתַלַת תתלת בגי' קדוש קדוש קדוש, משלשים לך קדושה.