קמח

הכוונה קמח שנוצר בדרך נס.

בשבת קנו. ושוין שבוחשין את השתית, והאמרת אין גובלין. ומשני, הא בעבה הא ברכה. וגם ברכה צריך לשנות שיתן את החומץ תחילה ואח"כ המים. וצל"ע, מאי שינוי איכא. הרי לפי רבי בנתינת מים איכא לישה? @קבוצה שבת

וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת וגו' עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת וגו' (ויקרא כג, טו-טז) סופרים מיום הבאת מנחת העומר העשוי קמח, עד יום קבלת התורה, לרמז ששניהם תלויים זה בזה, כדברי חז"ל (אות ג, יז) אם אין קמח אין תורה ואם אין תורה אין קמח. (מהר"ל מפראג זי"ע, תורה שבכתב)

אין שום חשש חימוץ כלל וכלל בטחינה דידן המחמיר בזה מעקם ביותר את המציאות אני התייחסתי רק לטחינה, פשוטו כמשמעו

מתוך ה'מגדלות מרקחים': מראשית פרי האדמה (כו ב) יש לעיין האם אפשר להביא ביכורים מקמח ומפת, כגון שהיו לו חיטין ועשאן סולת או שעשאן פת, ושמעתי מרבינו הגר"ד לנדו שליט"א שכמו שמביאין ביכורים משקה מן היוצא מן הזיתים ומן הענבים, ולרבי אליעזר בחולין קכ: מביאים אף משקה היוצא מן החיטים ומן השעורים, כך גם...

בשו"ע (סי' תנג ס"ד) כתב שבשעת הדחק מותר לקחת קמח מן השוק, וכתב הביאור הלכה (ד"ה מן השוק) שמשמע שאפי' מן העכו"ם מותר, "דלא מחזקינן איסורא", ורק צריך לנפות שמא יש פירור חמץ, ועיי"ש זו מחלוקת ראשונים. וכלל זה שלא מחזקינן איסורא - היה מקום לומר שזה מדין חזקת היתר שלא החמיץ [ואולי גם חזקת הגוף]...

'וזרע ברך' עמ' 14-16 על הגאון ר' ברוך שמעון שניאורסון, חתן הרב מטשעבין: באחד מימי הפסח סיפר רבינו לנכדיו את ספור "יציאת מצרים" הפרטית שלו: כיצד פלאי ההשגחה העליונה לווהו שם, בגלות סיביר הנדחת וסייעו בידו לקיים את "ליל הסדר" כהלכתו תחת נגישותו של שלטון הרשע - והרי הסיפור כפי שנרשם בשעתו ע"י אחד...