רוח

מה המקור לזה שיש לאדם נפש רוח נשמה חיה יחידה

מסתובב לו סיפור מוזר, על רוח רפאים בישיבה בביתר עלית איך באמת יהודי צריך להתייחס לזה [בזמן הזה] ובארץ ישראל. כדמיון מזרחי פורה? כשקר? כאמת? כגוזמא?

ידוע למישהו, לא משהו שהצליח חד פעמי מבחינה סטטיסטית, אלא מישהו בדורינו שבדרך קבע יודע להבטיח ולברך ולצפות את העתיד ומצליח לו?

וַיֹּאמֶר הָמָן לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל עָם וְאֶת דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים וְלַמֶּלֶךְ אֵין שֹׁוֶה לְהַנִּיחָם (אסתר ג, ח). ובחלום אדבר בו בכתוב הזה דחציו אמר המן וחציו תשובה...

"ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה" "הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה" והשאלה הידועה היא איך לומדים קל וחומר מבנ"י, שהיה להם קוצר רוח, לפרעה שלא היה לו קוצר רוח? וכבר דנו בזה באשכול אחר, אך ידועה התשובה בדרך צחות של ר' שלמה לוינשטיין, [כמדומה] שהרי פרעה אמר שהוא אלוה, ולא צריך...

איך יכול להיות איש שקידש אשה בחפץ ששוה פחות מפרוטה ואפילו אינו שוה פרוטה במדי עם עדים כשרים ואפילו הכי לדעת חלק מהראשונים היא תהיה מקודשת- התשובה לשאלה זו אינה בגמ' בקידושין וכמדומה אף לא בראשונים שם

במדרש רבה (פרשה יג סי' ג) ושפל רוח יתמך כבוד זה יהודה. ואח"כ (סי' ד) דורש אשר חכמים יגידו ולא כיחדו על יהודה שלא כיחד והודה ואמר צדקה ממני. אפשר לרמז בפסוק הקודם ושפל רוח יתמך כבוד ס"ת לכחד, מחמת שהיה שפל רוח לא יכל לכחד אלא הודה.

לְכַפֵּר עָלָיו לְשַׁלַּח אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל בש"ך על התורה (גימטריאות): לכפר עליו לשלח ס"ת רוח, לסלק רוח הטומאה מעל ישראל. ואפשר עוד שזה רמז לתרגום יונתן וְיַדְחִינֵיהּ רוּחַ זִיקָא מִן קֳדָם יְיָ וִימוּת.