סדום

הַמּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ בבעל הטורים: המושל, ב' במסורה, הכא, ואידך אם רוח המושל יעלה עליך, שאמר לו אברהם אפילו אם רוח המושל או שום אונס יעלה עליך מקומך אל תנח אלא לך לארצי. אפשר לומר עוד שנרמז קצת במסורה הנ"ל המעשה שאירע לאליעזר בסדום, שסדומי אחד פצע את ראשו והשופט אמר לאליעזר שישלם לסדומי...

כותב המלבי"ם שלולא אברהם סר אז השגחת ה' מן העולם ונמסרה הנהגתם אל המערכת והטבע, ועל ידי אברהם שדבקה בו השגחת ה' התחילה ההנהגה ההשגחיית על כלל העולם, וכמ"ש חז"ל בחידתם שקודם א"א סלק הקב"ה שכינתו מכל הרקיעים ואברהם היה המתחיל להוריד את השכינה לארץ, ועי"ז נסתבב ג"כ משפט סדום וענשם שהיה השגחיי...

"המכסה אני מאברהם וגו'" (יח, יז). עוד ירצה אומרו המכסה וגו', להיות שאברהם הציל הסדומיים בחרבו ובקשתו עם לוט כאמור בפרשה הקודמת, נוגע הדבר אליו לדעת מה שיעשה בהם, ולא יהיה הדבר מכוסה ממנו לשון כיסוי, כי הוא בדעתו העם אשר הציל עודנה לבטח, וה' הוא מאבדם מבלי ידיעתו, לזה אמר המכסה וגו', ולא הוצרך...

הנה כתב המלבי"ם בפירושו "ע"כ אמר ג"כ "לא אשחית", ר"ל שלא יושחת הככר רק יכלה יושבי ארבע הערים במגפה והעיר והככר לא יושחתו" ונר' מדבריו שכל שעיר אחת תנצל, לא יושחת הככר אלא ימותו יושבי הערים האחרות בדרך אחרת אבל... בסופו של דבר הרי נצלה צוער ולא נחרבה, ועדיין נהפכו כל ארבעת הערים האחרות, וא"כ...

מפרש הרד"ק "כי כן צוויתי שלא להפך עד שתנצל", הנה לדבריו מה שאמר המלאך "לא אוכל" היינו שלא אוכל להפוך את סדום ולכאו' יש להקשות שא"כ אין מובן מה שאמר לו "מַהֵר֙ הִמָּלֵ֣ט שָׁ֔מָּה", ולמה שיוצרך לוט למהר בשביל שיוכל המלאך להפוך את סדום? ומפרש המלבי"ם ועז"א מהר המלט שמה, ולא תאמר שהלא אוכל לעכב...

מן הראוי להבין את טענת אברהם זו, ולמה ראויה היא להציל את סדום? שתציל רק את הצדיקים אשר בסדום? ואיך שאל עי"ז שינצלו כל אנשי המקום בעבורם הלא די שינצלו הצדיקים לבד (מלבי"ם). השאלה הי"ז באמרו האף תספה ולא תשא למקום למען חמשים הצדיקים והיא כי הנה זאת שאלה אחרת היא כי הוא בתחלה שאל האף תספה צדיק עם...

וַיֹּאמַ֑ר הַאַ֣ף תִּסְפֶּ֔ה צַדִּ֖יק עִם־רָשָֽׁע׃ אוּלַ֥י יֵ֛שׁ חֲמִשִּׁ֥ים צַדִּיקִ֖ם בְּת֣וֹךְ הָעִ֑יר הַאַ֤ף תִּסְפֶּה֙ וְלֹא־תִשָּׂ֣א לַמָּק֔וֹם לְמַ֛עַן חֲמִשִּׁ֥ים הַצַּדִּיקִ֖ם אֲשֶׁ֥ר בְּקִרְבָּֽהּ׃ חָלִ֨לָה לְּךָ֜ מֵעֲשֹׂ֣ת ׀ כַּדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה לְהָמִ֤ית צַדִּיק֙ עִם־רָשָׁ֔ע וְהָיָ֥ה...

ויהי איש אחד מארץ עילם ויבוא בדרך ללכת אל חפצו. ועמו חמור אחד חבוש נושא שמיכה אחת טובה צבועה בכל מין ממיני הצבע והשמיכה קשורה בחבל על החמור. ויעבור האיש לדרכו ותבא לו השמש בערב ברחוב סדום וישב שמה ללון ואין איש מאסף אותו הביתה. ושם היה בסדום בימים ההם איש רע ובליעל וערום לרע ושמו הידוד. וישא...

וַיֹּאמֶר יְיָ זַעֲקַת סְדֹם יְיָ זַעֲקַת בגי' בני ישראל, מרמז שדור המדבר היו גלגולי אנשי סדום, ותיקונם היה מה שזעקו במצרים, כדכתיב וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ, וכתיב הִנֵּה צַעֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָה אֵלָי.