שיטת הלומדות

לא למדתי בסלבודקא, והיכרותי עם תורת ואישיות הגרד"ל מעטה מאד, ולפי מבט חיצוני על תורתו שנתפרסמה, הרי הגרד"ל יש בו שילוב נדיר [אולי מוזר] של ישיבישקייט פולישקייט [וכמו שכתב ר"י ענבל באיזהו מקומן 'אחרון גאוני פולין' (ועכ"ז רחוק עד מאד מדרך של דימויים דוגמת צ"פ או ר' יוסף ענגיל ואכמ"ל)] וחזו"א...

א. כלל ישראל קיבל במסורת תלמיד מפי רב את דרך לימוד בתלמוד, ובזה מסורת חכמי ישראל העיקריים שתורתם נתקבלה להלכה במשך הדורות, לא הכירה לכאורה כלל בדרך לימודו המחודשת של הגר''ח, וכמו שהזכיר החזו''א על הראשונים, (וחכמי ספרד שבזמננו גם הזכירו זאת,) ולכן יש מקום להחזיר עטרה לישנה. ב. דרך לימוד מחודשת...

יש מישהו שלומד ככה היום? זה נשמע כמו לדרוש טעמא דקרא. הערת מנהל: האשכול הזה מתמקד בדיון על עצם טיב השיטה מבית מדרשו של הגרח"י שרייבר, לדיון על יסודות במשנתו. קיים אשכול אחר המקוש"ב. אין לערב בין האשכולות...

הגדירו נא רבותי, בכמה משפטים, עמודים, קונטרסים את שיטתו של מאור ראשי הישיבות, ושיטת תלמידיו - שיש שדבקו בתורתו (ר' ברוך בער) ויש שנטו מעט (ר' שמעון שקאפ). בהצלחה משני פנים...

האם יש להקדיש יותר זמן ללימוד בעיון עם מפרשים, או שעדיף ללמוד יותר בקיאות? ובלימוד העיון, האם יש להעדיף להעמיק ולהתעכב בו ללא הגבלת זמן או שראוי להקציב זמן?