ספק איסור

לשי' שמחזיקין מאיסור לאיסור האם בספק איסור מהתורה שהוכרע לאיסור (מהתורה כשי' הר"מ), מחזיקין מאיסור לאיסור? אני מחפש ראיה לכאן או לכאן.

ידוע בפוסקים שבלפני עיוור מקילינן בספק, כל היכא דאיכא למיתלי בהיתרא, אמנם יש לעיין אם יש היתר גם בספק דלשעבר כגון ספק פלוגתא דרבוותא וכדומה. אציין בזה כמה מקורות ואשמח אם יש ביד מישהו להוסיף או להעיר (לצערי יש לי מניעה כעת להעתיק לשונות הפוסקים). נראה שנחלקו הפוסקים בדבר זה: בשו"ת פני יהושע...

עליתי ונסתפג"תי בנתערב חפץ איסור בהיתר וקידש בא' מהם [-אפשר להסתפק ספק בתוך ספק בקידש בשניהם יחד ואכמ"ל] מי נימא כלפי שמיא אית עלי' תואר ממון או דילמא בהיות וןבפועל אין כאן מצד בעלות ההנהגה שום מימוש, לא יחולו קידושין כלל. ובפרט לד' ברמב"ם שבקידושין בעינן כסף שיש בו הנאה וצ"ע.