סימן

ויטע אשל אותיות שלא יטעו, אשל בבאר שבע ס"ת ערל, שנטע אשל בשביל הערלים שלא יטעו אחר העבודה זרה, ועל ידי האשל היה לו סימן מי ערל כדאי' בזוה"ק.

כתב הרמב''ן [יב ו] שכל מה שאירע לאברהם ההי בגדר מעשה אבות סימן לבנים, ובתוך הדברים כתב גם מה שנלקח שרה לביתו של פרעה זה היה סימן למה שכל הבת תחיון, היינו לכאורה שרצו המצריים להרוג זכרים והבת להשאיר בחיים ולקחת אותם וצ''ב הלא ידוע שלא שלטו בנשותיהם וצ''ע

בגמ' סוכה כח: איתא ירדו גשמים וכו' משלו משל למה הדבר דומה לעבד שבא למזוג כוס לרבו ושפך לו קיתון על פניו. וכתב שם רש"י: כלומר גשמים היורדים בחג סימן קללה הם ע"כ. ובפשטות הדבר, משמים מראים לאדם שהקב"ה לא חפץ במצוותו. ולפי זה יש לעיין מהגמ' ברכות ו. חישב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו...

ההבנה בחזקת ג שנים בין אי נימא דהוי סימן או סיבה ... מכל מקום אולי נימא דלא הוי טבע של העולם וכדרך מהלך החיים .... אלא הבהמה משונה מכל העולם?

ביו"ד סימן קפט סעיף ז לגבי וסת החודש בדילוג יד טו טז בשו"ע מביא שתי דעות. בב"ח כותב שצריך לחשוש גם לשיטה הראשונה ולכן צריך בחודש הבא לפרוש גם בטז וגם ביח. ומה עם עונה בינונית והפלגה?

ק"י פסוקים עלי סימן. עלי ר"ת עקרה לא ילדה, כך מתחיל ההפטורה, והוא סימן טוב, רני כנסת ישראל שדומה לאשה עקרה שלא ילדה בנים לגיהנם (ברכות י.).

סימן זרות א''ר ירמיה א''ר אלעזר שני תלמידי חכמים המחדדין זה לזה בהלכה הקב''ה מצליח להם, שנאמר והדרך צלח, ולא עוד אלא שעולין לגדולה, שנאמר צלח רכב, יכול אפילו שלא לשמה, תלמוד לומר על דבר אמת, יכול אם הגיס דעתו, ת''ל וענוה צדק, ואם עושין כן זוכין לתורה שניתנה בימין, שנאמר ותורך נוראות ימינך. רב...

בנשא - יש ראשי תיבות של כמעט כל הנושאים שנמצאים בפרשה זו: ש - שילוח מחנות, סוטה [בתורה וברמב"ם זה בשי"ן שמאלית] נ - נזיר, נשיאות כפים, נשיאים, [בשני אלה זה גם כל אותיות השורש], נתינת תשלום שבועת הפיקדון וגזל הגר א - אמור להם [בנשיאות כפים].