סיפור אישי

מצרף עלון אלול חדש ל"חזק ואמץ" - זיכרון אמיתי ממיון אתרוגים בפרדס עם אבא, לפי סדר וגיל ודין קדימה, ומשם למעבר לדוד שנכנס לסוכה עם שקיות מרשרשות ונתן בלי סדר, בלי סיבה, בלי לשאול מי הגיע ראשון. אשמח מאוד לביקורת פתוחה וכנה - על השפה, על הקצב, על המעבר בין הסיפור למסר של החודש. כל הערה מתקבלת...

ליל שישי בסמטאות צפת העתיקה. משני צדי הרחוב - שני בתי כנסת. באחד, ניגוני קרליבך סוחפים, מעגל רוקדים שלא נגמר. בשני, שקט, ריכוז, שני זקנים ליטאים עומדים בפתח. איפה מקבלים שבת יותר נכון?

אני מעלה את זה כאן ואולי מכאן תבוא הישועה והסתכלות אחרת על האלמנים ובעיקר על היתומים של האלמנים, אני אלמן כבר קרוב לחמש שנים עם שמונה יתומים, אבל משום מה יש בקהל ובארגונים רבים הרגשה שהאלמנות והיתומים של האלמנות הכי מסכנים והאלמנים והיתומים שלהם הכל בסדר מבחינתם, אז קצת לומר מה מרגישים ומה עובר...