תמיהה

"הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחות לך ארצה", וילה"ק דהא הויא 'אבן משכית', וכי חלם שיעברו איסור, וביותר דמבואר במדרש דנתקיים חלום זה, והוא צ"ע.

אם לפי פסק דינם של האחים יוסף היה חייב מיתה, הרי הוא חייב מיתה ומה הכוונה במה שאמר יהודה "מה בצע כי נהרוג את אחינו", ואם אינו חייב מיתה אסור להם להרגו, והטעם שאסור להרגו דיש איסור הריגה, וא"כ למה יהודה אומר מה בצע כי נהרגנו, והוא צריך עיון גדול.

וְהִפְלָא יְיָ אֶת מַכֹּתְךָ, רמז שהקב"ה מפליא מאוד את מעלת בני ישראל שאינם בועטים בייסורים ומקבלים את הייסורים באהבה. וכעי"ז אמרו בסוכה (נב.) לעתיד לבא מביאו הקב''ה ליצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים וכו' הללו בוכין והללו בוכין, צדיקים בוכין ואומרים היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה וכו'...

קכ"ו פסוקים פליאה סימן. לפי שמפטירין עניה סוערה לא נוחמה, וביאר בפרי צדיק (אות ט) שהנביא מתמה שכבר עברו יותר מי"ח מאות שנה ועדיין לא נוחמה. וזהו פליאה סימן.