תנאים

צַו אֶת אַהֲרֹן וגו' (ו, ב). וברש"י אין צו אלא לשון זירוז מיד ולדורות. אמר ר' שמעון, ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס. יש לתת טעם לשבח למה תמיד אנו קוראים פרשת צו בשבת הגדול, עפ"י מה שאומרים בשם הרה"ק רבי פנחס מקאריץ זצ"ל, שהאדם הרוצה לשמור את חג המצות בזהירות יתרה, צריך שישלמו ג'...

עד איזו אות כתב המחבר (מיוחס לרבי יהודה ברבי קלונימוס משפירא רבו של הרוקח)? ראיתי איזו הפנייה למשהו שאני מחפש באות י', ובאוצר החכמה יש הוצאה אחת ישנה עד ג', והוצאה אחרת של מוסד הרב קוק עד י'.

מפורש בגמרות.

אלו תנאים ואמוראים מצאנו שעשו מעשה "הפקר" מכל מיני סיבות שהם.? גמרות מפורשות.

בפאה פ"ב אמר נחום הלבלר לרבן גמליאל (הזקן) "מקובל אני מרב מייאשה שקיבל מאבא שקיבל מן הזוגות וכו'" האם יתכן שהמילה 'מאבא' מתייחסת כאן לאביו של רבן גמליאל? ואם כן הרי יש לנו שמועה יחידנית מנשיא עלום זה!! אשמח לתגובות הלומדים.

היכן מצינו ראשונים שכתבו דבר וכוונו בזה לדעת תנא שכתב כן במפורש, ללא ידיעתם, לכאו'. שני מקרים לפחות.

אמוראים ותנאים בשמות האבות הראשון כינוי.

מצורף

ראיתי בספר דרשות בית ישי (טו בסופו ד"ה ובזה) של הרב שלמה פישר, הוא כותב הסבר מפליא מדוע האמוראים דוחקים בלשון המשנה. לדבריו, האמוראים ידעו שהאמת עמהם בהסבר הדין אלא בגלל האיסור לחלוק על התנאים דחקו בלשון התנאים, להתאים דבריהם עם האמת עכת"ד. האם זה הסבר מקובל?

כותב רש"י (ראש השנה יט א) ורבי מאיר בתר חורבן הוה - כמה דורות, דהא בימי רבן יוחנן בן זכאי חרב הבית, ורבי אליעזר תלמידו היה, ורבי עקיבא תלמידו של רבי אליעזר, כדאמרינן בשלהי ארבע מיתות (סנהדרין סח, א) ורבי מאיר תלמידו של רבי עקיבא, כדאמרינן בפרק קמא דעירובין (יג, א): כל מקום שאתה מוצא משום רבי...

יש לעיין מה הסיבה שאין בכוחו של אמורא לחלוק על תנאים, האם זה דין, רבי ור"נ סוף משנה, והיינו שהדורות אח"כ [האמוראים] לא יכולים לחלוק על הקודמים להם, או בגלל סברא, שראו חכמי הדור דאז שירדה חולשה לעולם, ודור האמוראים התמעטו כ"כ וכבר לא יכלו לחלוק על הקודמים להם אפ' מהדור הקודם להם, הקושי בסברא ...