וימאן

וימאן, ויאמר אל אשת אדוניו… ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וגו' (לט, ח-ט) יוסף מסרב להצעת אשת פוטיפר, שמשדלת אותו לחטוא, והכתוב מתאר זאת כך: "וימאן, ויאמר אל אשת אדוניו וגו'… ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלוקים". לכאורה, תוספת המילה "וימאן" בתחילת הפסוק מיותרת, שהרי המיאון עולה מעצם התיאור...

ברש"י וקרח שפקח היה מה ראה לשטות זה, עינו הטעתו ראה שלשלת גדולה יוצאה ממנו וכו'. הטעות שלו היתה שהכוונה היתה על השלשלת שיש בתיבת "וימאן", שפי' בספרים שכאשר היצה"ר בא לפתות את האדם צריך דבר ראשון למאן ולא להיכנס עמו בדברים, וזה מה שרצו לרמז לקרח שלמרות שיש לו הרבה טענות על הנהגתו של משה רבינו...