יחיד ורבים

ישנה תמיהה עצומה שאיני מוצא לה מזור. מסופר בגמ' [ב"מ פו, א;] שמתיבתא דארעא חלקו על השי"ת, בנוגע לספק בהלכות נגעים [באשר איננו יודעים האם הבהרת קדמה לשער הלבן או לא] ורצו שרבה בר נחמני יפסוק כאחד הצדדים ואז יהא דינא ד'אחרי רבים להטות', וכעי"ז הסיפור הידוע עם רב אלעזר [ב"מ נט, ב;] – שכל יצורי...

במסכת נדה [ו:] ועוד מקומות נראה שיחיד ורבים הלכה כרבים זו לא הלכה, אלא מין חוסר ברירה שאי אפשר להשאיר את המצב כמות שהוא, אז נוהגים כרבים אבל זו לא הלכה והכרעה. האם זה נכון?