ישיבה גדולה

נפרדנו מן העבר בעין דומעת. עד אתמול, המערכת מיררה לך את החיים. זלזלו בך, לא הקשיבו, לא העריכו. כך הרגשת. כך שידרו לך. וכך ספרת לנו. דחפו לך כמוסות כדי שתשתוק. לא תפריע. אפס אחד גדול. כך הרגשת. כך שידרו לך. כך ספרת לנו. נבלת. התכנסת לתוך עצמך. נשחקת מיום ליום. הניצוץ בך כמעט כבה. לא ספרת לנו. אבל...

מסתבר שהקושי הכי גדול היום בתוך ה"בני עליה" שבעולם הישיבות, הוא הנכתב בכותרת "חברותות". עולם הישיבות לא בוחן או משהו בסגנון זה בשביל להחזיק את עצמו, מה שמחזיק זה "חברותות", קורה ובחור דפוק רוצה לתפוס חיזוק ומה שתוקע אותו זה הבעיה הנ"ל. ואפי' בחור מצוין הרבה מאוד פעמים לא מי יודע מה מרוצה...

כל שנה מחדש הלב מתפלץ ממש לראות את אותם הנפילים מהישיבות הטובות, שגם אם נפלו כי אינם "עידית שבעידית" ובפרט אם נפלו מסיבות טכניות, שהולכים לישיבות שכלל לא קריבות לרמתם, והמה שבורים ורצוצים, השאלה שנשאלת היא "מה לומר להם?", בדר"כ לומר להם "זה מה שה' רוצה" וכו' לא מוסיף להם כלום. השאלה היא מה כן...

כמו שכולנו רואים, שכמעט כל הישי"ג הטובות הם ישיבות ענקיות בבחורים. והנה דבר זה יש בו מעלות וחסרונות ואי"צ להרחיב. רציתי לשאול את דעת הציבור האם עדיף ישיבה ברמה גבוהה אך גדולה או"ד להיפוך.