כאשר משה והנשיאים ספרו את ישראל ביום א' באייר בשנה השנית, הביא כל יהודי הביא 'ספר יחוס' ועדים שהעידו על חזקת לידתו, מי הוא אביו ולאיזה שבט הוא שייך. גם מובא במדרש (ילקוט שמעוני במדבר רמז תרפד) שבשעה שקבלו ישראל את התורה נתקנאו אומות העולם בהן מה ראו להתקרב יותר מן האומות, סתם פיהן הקב"ה, אמר להן...
והנה עוד בהאי ענינא יש לתמוה קצת במה שכתב רש''י [א יח] ויתילדו על משפחתם הביאו ספר יחוסיהם ועידי חזקת לידתם כל אחד ואחד להתיחס על השבט עכ''ל, וצ''ב איפה היה להם ספר יוחסין האם כך היה הסדר כשנולד להן בן שם בגלות מצרים היו כותבין בספר יוחס
כהמשך לזה:
יש להסתפק באמת, מה דין נתין הבא על הממזרת (לתוס' שנתינים אסורים מדאו'), מה דין הוולד?
(דהיינו מי נחשב יותר פגום ואם שניהם אותו דבר אם הולד יהיה נתין ממזר)