זכות

בהמשך לנידון באשכול "תורת המחשבה או מחשבת ישראל", האם ניתן לסנגר על החוטאים כשיטה להצדקת דרכם ולא כלימוד זכות כלפי שמיא, ודעת רבני המזרחי בכך הללו הוכיחו מכמה מקורות אביא את חלקם (דברי הם ציטוט ממאמר של אדם היקר לי) מה קיבלו חו"ר הפורום מרבותיהם עד משה רבנו מפי הגבורה בעניין?

"יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ... כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ... לֹא תִרְצָח לֹא תִנְאָף לֹא תִגְנֹב" (כ, ב-יג) "בשעה שעלה משה למרום, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה... חמודה גנוזה שגנוזה לך... אתה מבקש ליתנה לבשר ודם?!... 'תנה הודך על השמים'! אמר לו הקב"ה למשה: החזיר להן תשובה... אמר לפניו...

הנה המהלך המסתבר והמובן הינו דזכות ממון היינו "חצי קנין" [כל' כמה ראשו'] ברשות הממון של חבירו, וכ"נ מד' הגרש"ש בכ"ד [עי' שער"י ש"ב פ"ה וחי' הגרש"ש כתובות סמ"ח וקונטרס השיעבוד בכ"מ ועוד]. ולפי"ז כל המושג זכות שייך דווקא כה"ג דהחיוב אתי מחמת דיני חו"מ וממנות אשר עניינם נובע מתוך רשות ממון. ולפי"ז...

היודע משהו בעניין אשמח אם יכתוב,

היכן שייכא מציאות שאין לאדם זכות בקרקע אך אם יזכה בה אדם אחר שוב יהא לו זכות בקרקע [רמז: במסכת כתובות]

מתוך ה'מגדלות מרקחים': יחי ראובן ואל ימות (לג ו) בספרי כאן פיסקא שמ"ז איכא למ"ד שהכוונה שעבור ההצלה שהציל ראובן את יוסף מהבור, נמחל לו העון של מעשה בלהה, ומסיים הספרי שם, "אבל חכמים אומרים לעולם אין מחליפים לא זכות בחובה ולא חובה בזכות אלא נותנים שכר על המצות ועונשים על העבירות". ומכאן הקשה...

כִּי פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת יָדְךָ לוֹ וכו' דֵּי מַחְסֹרוֹ אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ בש"ך על התורה (גימטריאות): את ידך לו ראשי תיבות איל, כאילו הקריב איל. ואפשר להוסיף לזה את הרמז שמובא בחתם סופר די מחסורו אשר יחסר לו ר"ת דם איל, הנותן צדקה כראוי ממשיך מזריקת דם אילו של יצחק.

מתוך ה'מגדלות מרקחים': כי הכיתני זה שלש רגלים (כב כח) פירש רש"י, רמז לו אתה מבקש לעקור אומה החוגגת שלש רגלים בשנה. וצריך ביאור מדוע רמזה לו דוקא מצוה זו יותר משאר המצוות שבתורה, ועי' בשפתי חכמים ובמפרשים שעמדו בזה. ויש לבאר דהנה לעיל (כא כא) פירש רש"י שבלעם קם בזריזות ויחבוש את אתונו, ואמר לו...

מתוך ה'מגדלות מרקחים': והיתה אם נטמאה ותמעל מעל באישה ובאו בה המים המאררים למרים וצבתה בטנה ונפלה ירכה (ה כז) בסוטה פ"ג מ"ד תנן, שאם היה לסוטה זכות, היא תולה לה עד שלש שנים. והקשה בספר קול יהודה קידושין כז: בשם הגאון רבי אברהם אב"ד אמסטרדם זצ"ל, הרי משביעין את הסוטה שלא נטמאה כמבואר במשנה סוטה...

הרחוב מלא באנשים; אין רכבים, אין אופנועים, אך ורק רוכבי אופניים מנסים לנווט בין ההמון. כולם מרוגשים עד לאין קץ, עוד מעט קט יצא ראש קהילתנו הנערך והנערץ, להתחיל את האירוע המרגש והמשמח - אירוע של פעם בשנה. כולם מרוגשים, חוץ ממני. כולם מדברים ומשוחחים אחד עם השני, חוץ ממני העומד לבד, בודד, מרגיש...

אלו הלכות נאמרו מפני זכותה של א"י (2)?