זמן חורף

חמישי, אחרי מנחה בהיכל הישיבה. אחד וחצי בצהריים ואין צהריים: שמיים נמוכים ואפורים, והגשם יורד כבר שעתיים, לא חזק ולא חלש, מהסוג שחודר. דוד עומד בצד הכביש, מתחת לשלט כחול שהמים מטפטפים ממנו. שמעון ואורי לידו. מעיל רכוס עד הסנטר, כיפה רטובה שנדבקה לראש. מטרייה לא עלתה על הדעת. התוכנית פשוטה...

בתחילת זמן חורף הכל נראה מבטיח. חוזרים לישיבה עם כוחות חדשים, פוגשים את החברים, מתחילים מסכת ומתכננים זמן של עלייה. הפעם נגיע לסדר בזמן, נקשיב יותר בשיעור, נחזור על הלימוד וננצל גם את הרגעים שבין הסדרים. ואז עוברים כמה שבועות. הגמרא אותה גמרא, החברותא אותו חברותא, וסדר היום חוזר על עצמו. הקימה...

הסדר נגמר, אבל מה בעצם למדתי? יש תחושה שמוכרת להרבה בחורי ישיבה. ישבת בסדר, פתחת גמרא, למדת עם החברותא, שאלת, התווכחת ואפילו מצאת סברה טובה. ובכל זאת, כשאתה סוגר את הגמרא, עולה שאלה קטנה ומטרידה: מה נשאר לי מכל זה? אם מישהו ישאל אותך עכשיו מה למדת היום, תוכל לומר באיזה דף אתה אוחז. אולי גם...