אָכֵ֕ן אַתָּ֖ה אֵ֣ל מִסְתַּתֵּ֑ר (1 צופה)

[הייליג]

כל העולם הוא תפלה, אין לך גרגיר חול שלא מתפלל, כל היקום זועק זעקות להשם יתברך, כולם נמצאים באיזה תדר של תקוה, לא כולם יודעים שהם מתפללים, אבל הם מתפללים... הנהג שכמעט עושה טעות קריטית ולוחש לעצמו, הלואי ש... זו תפלה, מה זה הלואי? הלואי זו תפלה ממש, אנשים מקווים, מייחלים, מאחלים, מה זה בכלל? זו תפלה!

השיחות בין בני אדם הן תפלה, הכל מתקשר אל הקשר האלמותי שבינינו לבין אלוקים חיים, הנמצא בפרטים הקטנים, האחראי היחיד למקריהם של בני אדם, ליחולם, לאחולם, לתקוותם – אילו היינו יודעים זאת, מרגישים זאת, התפלה היתה כה נהדרת, זו לא תפלה כפויה, זו תפלה של תובנה פנימית, כל הבריאה נועדה בשביל תפלה, תפלה היא לשון התחברות, חיבור שאינו מתנתק אפילו רגע אחד, אפילו הדיבורים הלא רצויים של מרידה, כאילו, הן אותיות של תפלה שהתפזרו, משפטים שאינם מדוייקים, שמחכים לגאולה ולסדר חדש.

אם היינו מקשיבים לקול התפלה של הבריאה, היינו מצטרפים אליה, ביחוד עצום וגמור, בביטול הישות המפרידה, בהבנה שאין כאן כלום חוץ מהבורא היחיד, שהוא ובריאתו אחד, ואין עוד מלבדו ממש, ואין שום מציאות מבלעדי אלוקותו. התפלה הזו, היא סוד הקיום שלנו, כל מחשבה שלנו אודות הבורא היא סוד התפלה, סוד החיבור. אם בני אדם היו יודעים את המתיקות הנפלאה של השיח הנכון עם הבורא, את האור הגדול שזה מביא לכל מחשכי הנפש, היינו קמים כדי להתפלל, ונשארים שם – בתפלה, עד שהיינו עוצמים את העינים, גם מתוך תפלה, תקוה ואהבה עצומה לאור הגדול שבנו, שהוא אור השם, אור הבריאה, אור התפלה. השולחן ערוך מצטט: וכך היו עושים חסידים ואנשי מעשה, שהיו מתבודדים ומכוונין בתפלתם עד שהיו מגיעים להתפשטות הגשמות ולהתגברות כח השכלי, עד שהיו מגיעים קרוב למעלת הנבואה.

זו פיסקא פלאית, אם חשבנו שספר ההלכות היהודי הוא טכני, וחסר חיות, חלילה. באה ההלכה הזו, שנכתבה בין הלכות אחרות, ומודיעה לנו, שהכל אחרת לגמרי, אנו אמורים להגיע קרוב למדרגת הנבואה, התפשטות הגשמות, מה זה? לגשמות הזו, שלנגד עינינו, יש לבוש מסתיר ומכסה, שלא מגלה את האמת, כמו איש שרוצה להצחיק ונכנס עם סדין לתוך אולם מלא חוגגים, כולם מנסים לפתור את החידה, מי הוא תחת הסדין? אך אחת ברור לכולם – אין כאן סדין מהלך... כי סדין לא הולך מעצמו, יש כאן איזה מישהו שמתכסה בסדין. כך הבריאה כולה, בר דעת מבין שהיא לא יכולה להיות מעצמה, היא לא יכולה להיות פעילה, יש כאן מישהו שמסתתר מתחת ללבוש הזה שנקרא בריאה.

המישהו הזה, כביכול, הוא ואנחנו מאוחדים, כאשר נדע אותו, בעצם הידיעה וההכרה הזו, אנו מפשיטים את הבריאה האמיתית מהלבוש המכזיב שלה, מההסתרה הנוראית הזו, אנו פתאום רואים שאין כאן שום דבר חוץ מהבורא בעצמו. אם תרצו, זו, ורק זו נקראת תפלה – תפלת הבריאה. האם מישהו מאתנו זכה פעם להתגברות הכח השכלי? כלומר, שאין כאן כלום חוץ משכל רוחני אלוקי, עמידה כזו מבוטלת לגמרי? אם לא, הגיע הזמן, זו חויה שאין כמוה בעולמנו, זו חויה מהכח השכלי... אשרינו.