אברך שלמד סוגיא בעומק העיון צריך לעשות חגיגה גדולה יותר מסיום הש"ס - רבי דב לנדו

[נדיב לב]

בשיעור שמסר ר' דב לנדו הוא התבטא כך:
'אברך שלומד סוגיה כדבעי עם רמב"ן בעומק העיון, יכול לעשות חגיגה גדולה כמו סיום הש"ס, ואף חגיגה גדולה יותר'. ולרעייתו של אותו אברך אמר: 'אשריך ואשרי חלקך, את המאושרת עלי אדמות, אין זכייה כזכייתך'.

יבוא השואל וישאל,
למעשה, מה כוונת ר' דב, לעשות סיום על שטיקעל רמב"ן?

יבוא המשיב וישיב...
א. אם אפשר/ראוי/מצוי/מעשי לעשות חגיגות או לא, זה טפל ביחס למה שהגרד"ל רצה להדגיש, וחבל לפספס את הנקודה.

ב. הגרד"ל לא דיבר על 'שטיקל רמב"ן' (כפי שמצטייר לנו). הוא דיבר על אדם שעמל בעומק ורוחב הסוגיא ובירר אותה כדבעי. ומי מאתנו שבכ"ז מתקשה להבין מה העונג והסיפוק שיש בבירור מחלוקות של רמב"ן ובעל המאור בסוגיות מוקצה לדוגמא או ללמוד סוגיא למעשה, זה אכן מיותר בשבילו (ועגום מאוד). אני יכול להעיד על עצמי ומסתבר שבין חו"ר הפורום יש רבים וטובים שיזדהו עם זה, כשמסיימים לברר סוגיה מורכבת מרגישים סיפוק אדיר שא"א לתאר, לא פחות מסיום כזה או אחר.

ג. וכי קל בעינינו מה שהתבטא רבינו חיים מוולוז'ין (שאלתות להגר"ח אות ס"ג) "את כל תפילתי מעודי הייתי נותן בעד דין אחד מחודש מן הגמרא"!
מבהיל הרעיון. בשער ב' בנפש החיים הוא כותב באריכות על הענין העצום של התפילה, על הדביקות העצומה בבורא, ועם זאת, ר' חיים מעיד כך על עצמו.

ד. בהמשך הראיון הגרד"ל מתבטא בערגה:
"אח כמה עמל מלא עונג וסיפוק רוחני זה לשבת ולעסוק בבירור מחלוקת של רמב"ן ובעל המאור כשמבינים אותם לעומקם. אני זוכר סיפר הגרד"ל, כאברך צעיר אחרי החתונה ממש, למדתי עם החברותא, הגאון ר' מנחם פישל מחותנו של הרב יעקב אדלשטיין, את הסוגיות של מוקצה, עם כל המחלוקות של הרמב"ן ובעל המאור, שיטת הרשב"א וכו', עד קונטרס המוקצה של החזון איש. היה לו לר' מנחם אופי מיוחד הוא לא ויתר כמעט על אף נקודה".

ה. בנוסף יש לי בזה הסבר נחמד על פי מה שנכתב במאמר - "ערך לימוד התורה בעמל ובעיון - מתיקות התורה".

אבל ראשית כל הביעו דעתכם באשכול.



מצו"ב קובץ הראיון להורדה.
קישור - ראיון עם ר' דב לנדו - י"נ מוסף שבת עמוד 11 ואילך