אם סומכים על אומדנא בדיני ממונות: בסנהדרין לז: מובאת דעת ר' אחא שסומכים על אומדנא בממונות. (וע"ש תד"ה כמאן דלר' אחא אף בנפשות). ומשמע שלרבנן לא סמכינן אאומדנא אף בממונות. ופסקו הרי"ף והרמב"ם והסמ"ג כרבנן. וכן נפסק בחו"מ תח. וצ"ע דבכתובות נו. מסיקה הגמ' שלכו"ע אזלינן בתר אומדנא. [וע"ע בכתובות פה. קים לי בגויה, וברמב"ם סנהדרין רי"פ כד, ושו"ע חו"מ טו ה. וע"ע כתובות פה: ידענא ביה דלא אמיד.] ותירץ המהרי"ק (קכט) דבספק במעשה לא סמכינן אאומדנא ובספק בדעת האדם סמכינן. (מובא בחפץ חיים בסוף הספר, ובקוב"ש ח"ב לח, וע"ש, וע"ע קוב"ש ב"ב תקפ מה שהק' על המהרי"ק). אמנם בשו"ת הרא"ש (סח כג, קז ו, מובא בב"י בחו"מ טו, ובטור בחו"מ סה כ ובשו"ע סה יז) נקט שסמכינן אאומדנא אף בספק במעשה (ע"ש שהביא דוגמאות של ספק במעשה ג"כ).[1] וכן מוכח משו"ת תשב"ץ (סי' פ, וע"ש שדוקא באומדנא דכו"ע, ולא סמכינן האידנא על אומדנא שהיא רק של הדיין). [וע' מהרצ"ח מכות כג:].ולכאורה צ"ל בדעת הרא"ש שפוסק כר' אחא, כדעת המרדכי קידושין תקסד[2], וכן משמע בתשו' הרא"ש סח כג. ובהע' בטור (מכון י-ם) חו"מ סה הע' קצג הובא שכן למד הרדב"ז (ח"ב תקצח) ברא"ש. [וע"ע מש"כ בהע' הנ"ל בשם שו"ת גאוני בתראי נד.] אמנם הב"ח בחו"מ תח נקט שהרא"ש פסק כרבנן דר' אחא דאומדנא דר' אחא אינה חזקה כ"כ. ולדבריו יוצא שתלוי בחוזק האומדנא.[3] וע"ע אבני נזר אה"ע סי' קיט אות קד, ושו"ת מהר"ם אלשיך סי' מ, ובעי חיי חו"מ ח"א י, ורעק"א חו"מ סו"ס טו. וע' נתה"מ (טו, ב) שחילק בין אומדנא דכו"ע לאומדנא של הדיין לבדו. ובגליוני הש"ס כתובות נה. ציין עוד הרבה מ"מ בזה.
אומדנא להחזיק: ע' רדב"ז ח"ב תקצח וח"א קכח דלהחזיק ודאי סמכינן אאומדנא, אף באופן (ולהדיעות) שלא סמכינן להוציא. וכ"כ בבעי חיי חו"מ ח"א י, ובערך לחם חו"מ רצז.
אם דנים לפי אומדנא בזמנינו: ע' חו"מ טו ה שלא סמכינן האידנא אאומדנא. אמנם בפ"ת (סק"ט) הובא ממהר"ם אלשיך (מ) ושבו"י (ח"ג קמב) דבאומדנא ברורה מאד ודיין מומחה בדורו ומוחזק לישר סמכינן אף בזמנינו. וע"ע בבעי חיי (חו"מ ח"א י) שהביא מקורות שהאידנא איננו בקיאין באומדנא, ומ"מ אם מוכח טובא סמכינן.
וע"ע ספר העיקרים לר' שלמה איגר אשכול י.{<אומדנא>}
[1] ולפ"ז מובן מדוע הד"מ (בחו"מ סה ו) הביא מהמהרי"ק רק לענין שצריך אומדנא ברורה ולא הביא את חילוקו בין אומדנא בדעת בנ"א לאומדנא במעשה.
[2] ע"ש שרק בממונות ולא בנפשות.
[3] ולפ"ז י"ל שאומדנא ברורה מאד פשוט שסומכים, והנידון בכתובות נד – נה היינו באומדנא בינונית, ובזה קי"ל שסומכין, ובאומדנא חלשה קי"ל שלא סומכין.
אומדנא להחזיק: ע' רדב"ז ח"ב תקצח וח"א קכח דלהחזיק ודאי סמכינן אאומדנא, אף באופן (ולהדיעות) שלא סמכינן להוציא. וכ"כ בבעי חיי חו"מ ח"א י, ובערך לחם חו"מ רצז.
אם דנים לפי אומדנא בזמנינו: ע' חו"מ טו ה שלא סמכינן האידנא אאומדנא. אמנם בפ"ת (סק"ט) הובא ממהר"ם אלשיך (מ) ושבו"י (ח"ג קמב) דבאומדנא ברורה מאד ודיין מומחה בדורו ומוחזק לישר סמכינן אף בזמנינו. וע"ע בבעי חיי (חו"מ ח"א י) שהביא מקורות שהאידנא איננו בקיאין באומדנא, ומ"מ אם מוכח טובא סמכינן.
וע"ע ספר העיקרים לר' שלמה איגר אשכול י.{<אומדנא>}
[1] ולפ"ז מובן מדוע הד"מ (בחו"מ סה ו) הביא מהמהרי"ק רק לענין שצריך אומדנא ברורה ולא הביא את חילוקו בין אומדנא בדעת בנ"א לאומדנא במעשה.
[2] ע"ש שרק בממונות ולא בנפשות.
[3] ולפ"ז י"ל שאומדנא ברורה מאד פשוט שסומכים, והנידון בכתובות נד – נה היינו באומדנא בינונית, ובזה קי"ל שסומכין, ובאומדנא חלשה קי"ל שלא סומכין.