ראש השנה איך הרגיש דוד המלך לפני ראש השנה (1 צופה)

[אחד יחיד]

הגאון רבי אליעזר טורק שליט"א: פירוש מרעיש לפסוק 'סמר מפחדך בשרי וממשפטיך יראתי' שח הגאון הצדיק רבי שלמה בלוך זצ"ל, ששמע מפי רבו מרן ה'חפץ חיים' זצ"ל, שהסביר את משמעות המילים באמצעות מעשה נורא:

היה בחור בן העיירה ראדין שהעלילו עליו כי הוא מרגל לטובת האויב, וחרצו את דינו. הצוררים לקחוהו מכלאו בכדי להעמידו מול כיתת יורים, והכל הצטערו ובכו לגורלו המר.

אך להפתעת כולם, כחלוף כמה שעות נפתחו דלתות בית המדרש, ו"בא הרוג ברגליו" – הבחור נכנס בעדן כשהוא בריא ושלם. לפליאת כולם, הסביר מה ארע: "כשניתנה ההוראה לירות בי, בדרך פלא הפסיקו הרובים כולם לעבוד… שום קליע לא נפלט. הם ניסו פעם ופעמיים, וכיוון שלפי אמונתם מי שניצל בדרך נס בעומדו לפני עונש מוות – משוחרר, שלחוני לדרכי ללא פגע".

"היודע אתה מה כן השתנה באותו בחור?" סיפר ה'חפץ חיים' לתלמידו. "הוא היה צעיר, בשנות העשרים לחייו, וכשהופיע אחרי הצלתו הפלאית – נהפך שערו השחור ללבן לחלוטין! בנס מופלא הוא ניצל, אבל כיוון שעמד לפני כיתת יורים, שערה אחת שחורה לא נשארה לו בין שערותיו!"

"וכך", סיים ה'חפץ חיים', "היתה הרגשתו של דוד המלך עליו השלום לפני ראש השנה! כי ברגע שאדם יודע שהוא עומד ברגעים הגורליים ביותר בחייו, אכן סומר בשרו מרוב יראת המשפט. אדם שחש שבעוד רגע הוא לא כאן, כל שערו עלול להפוך בן רגע ללבן בוהק"…

ואם דוד המלך כך, על אחת כמה וכמה כל אחד ואחד מאיתנו. כל יהודי צריך לחשוש מיום הדין הקרב ובא ולהתכונן כראוי לקראתו.

ויש לדעת, כי כשם שחמורה היא ההתעלמות – כך מבורכת היא הרצינות ונטילת האחריות לידים. אם האדם שם אל ליבו את חומרת הימים, ומעורר בנפשו את משמעותם העמוקה של יום הדין, וחושש ומפחד מבואו – זה עצמו נחשב לו לזכות, כי הוא מכבד את המשפט ואת היושב בכיסא המשפט.

(מתוך אוצרותיהם אמלא')