מאמר תורני בגדרי מצוות קריאת שמע.

א. זמן ק"ש של הלילה עד אימתי נמשך והטעם.
מצוות עשה מהתורה לקרוא קריאת שמע פעמיים ביום "בשכבך ובקומך"
למעשה, לא כתוב ביום ובלילה, אלא בשכבך ובקומך- בשעה שבני אדם שוכבים ובשעה שבני אדם קמים.
ולכן, בהיות ויש זמן שכיבה-בלילה
וזמן קימה-תחילת היום-נץ, ובני מלכים עד ג' שעות.
וישנה שאלה יפה בראשונים- (מלחמות וברשב"א ועוד) אם אזלינן בתר בני מלכים, ולכן אצלם ה"בקומך" רק אחרי ג' שעות
א"כ שיוכלו לקרוא קריאת שמע דלילה עדיין ביום -עד שעה שלישית, מאחר ויש עדיין ובשכבך- אצל בני המלכים שעדיין שוכבים?
ותי' המלחמות:
הם אינם מוגדרים במצב של "ובשכבך" -מאחר שאינם ישנים, אלא רק שוכבים על מיטתם אע"פ שנתעוררו והקיצו משנתם.
אלא שגם אינם מוגדרים "ובקומך" יען עדיין שוכבים הם על מיטתם ואינם קמים.
תענוגות בני מלכים.
אולם ה מגן אברהם (נח סק"ג)
הקשה בזה :1. הרי דוד המלך אומר "קדמו עיני אשמורות והגמ' דנה אם 3 משמרות הוי הלילה מהו אשמורות ותירצה 6 דליליא ונוסיף תרתי דיממא הוי 8 שעות וזהו אשמורות. והנה אם הבני מלכים אינם ישנים בשעות אלו, אכתי תקשי מהו קידמו עיני אשמורות ?
וליישב קצת אפ"ל שהבני מלכים אינם ישנים למעשה, אלא שוכבים על מיטתם , עוצמים עיניים ומפליגים להם על כנפי הדמיון. וצ"ת.
ועוד הק' המגן אברהם 2. דוד המלך אומר : לא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב ישנים עד 3 שעות? -ואולי הרצון כנ"ל, שנחים .
ואילו המגן אברהם עצמו מיישב באופן אחר בשם ספר "מנחת כהן"
בשלמא ביום- אפשר להמשיכו עוד קצת בזכות אותם בני אדם שעדיין ישנים, אבל איך אפשר לעשות ק"ש דלילה ביממא? הרי כעת יום הוא ולפיכך בני מלכים מהניא רק לק"ש דיום ולא לק"ש דלילה.
וילה"ע:
1. הרי בתורה לא מוזכר יום ולילה -כ"א שכיבה וקימה,- וא"כ כשם שמועיל ביחס לבקומך שיועיל נמי ביחס לבשכבך?
2. את"ל ששכיבה וקימה זה אכן סימן על יום ועל לילה-
יל"ע היטב א"כ הא כיצד נפסק להלכה שאחרי עלות השחר מי שנאנס ולא קרא ק"ש דלילה יכול עד הנץ החמה, והרי מהתורה מעלות השחר יש כאן דין "יום"- הרי לפנינו שה"בשכבך" מתיר לקרוא אפי' שכבר נהיה יום?
3. עוד ק"ל מדברי המגן אברהם עצמו שכ' בהלכות ציצת [סימן יח -ד]שלמרות שלילה לאו זמן ציצת, אבל בבין השמשות ילבש ויברך,וטעמו הוא כי בתורה לא כתוב יום, אלא "וראיתם אותו"ובבין השמשות -אע"פ שדין לילה יתכן ומספק יש כאן- אבל מציאות של לילה אין כאן דהרי עדיין רואים,
וא"כ בנידוננו נמי נימא הכי שיש מציאות של בשכבך וצ"ת.

ב. בחידוש הכס"מ על זמן ק"ש דיממא- ונפק"מ מזה להלכה.
על הדרשה ושכבך ובקומך, הק' הכס"מ: מ"ש ובשכבך- שזה נדרש לכל הלילה
ואילו בקומך נדרש רק ל ג' שעות?
וחידש שמה שאמרו ג"ש זה רק אסמכתא אבל מהתו' כולא יומא זמני' הוא.
על חידוש זה חלקו כמעט כולם [-וגם הבית יוסף עצמו לא הזכיר גישה זו בספרו בית יוסף ובשלוחנו הערוך]
לגבי עצם השאלה תי' רבים [מג"א ט"ז ועוד] שחלוק מצב של בשכבך שזה מצב סטטי , ואילו בקומך מתאר מציאות של פעולה של מעשה ההקמה מהמיטה ולכן הויא רק בתחילת יממא. והוסיף המג"א לשאול שאלה מעניינת:
לדברי הכס"מ שמהתו' כולי' יומא זמניה הוא, מדוע נשים פטורות מק"ש [-ברכות כ] והטעם נאמר שם שזה מצוות עשה שהז"ג, והרי זמנה כל הזמן- ביום ובלילה.
והשאגת אריה בסימן יב מסכים דלא ככס"מ, אבל על טענה זו -דהו"ל מ"ע שאין הז"ג-טען דלק"מ-
יען יש מצווה של יום
ויש מצווה של לילה.
מצוה של יום- חלפה ועברה לה מהעולם בלילה, ואז מתחילה מצווה חדשה של לילה-שגם היא מוגבלת בזמן עד שיאור היום.וא"כ כל חדא וחדא הינה מצוה התלוי' בזמן.
ויש בזה נפקותא מעשית להלכה:יש מצות עשה לזכות יציאת מצרים בלילה וביום, ומה הדין נשים בזה? לשאגת ארי' יהיו פטורות יען למרות שהמצווה היא תמידית ונמשכת- אולם היא מורכבת מיחידות התלויות בזמן. ואילו להבנת המגן אברהם זה מוגדר כמצווה שאין הז"ג והם חייבות בזה. וכ"כ שו"ע הרב בסימן ע' לחייבם.
ומסתעף מזה נפק"מ נוספת:
מצוות סיפור יצי"מ בליל פסח - מה הדין נשים בזה? החינוך כ' במצווה כ"א לחייבם ואולם י"א שפטורות.
ומקשים- הרי כל מצוות הלילה עליהם ? [-ע"ש במנ"ח]
אמ' יתכן וסיפור יצי"מ דליל פסח אינו מצווה חדשה ונפרדת מזכירת יצי"מ דכולי' שתא- אלא הרחבת המצווה בדרך סיפור וכו'
ומעתה,אם פטורות ממצוה דכולא שתא- כנ"ל מהשאגת ארי' - א"כ אף מפרט זה דליל פסח נמי פטירי ועיין.