מאמר תורני בגדר דיני ממונות

במאמר הקודם - גדרי המצוות - נתבאר החשיבות בהגדרת כל מצווה ממצוות התורה לאיזה חלק היא שייכת, והצורך המהותי שיש בכך ע''מ לדעת באופן הבסיסי ביותר כיצד לגשת למצווה. כעת נעסוק בהגדרת דיני ממונות שגם להם יש גדר מיוחד, והחסר בהבנתו מעקר את היכולת לגשת לסוגיות רבות ברמת ההבנה הפשוטה.

מאמרים בסדרה
גדרי מצוות
בגדר דיני ממונות
בסוגיות דנזיקין

בגדר דיני ממונות​

כמה הערות בסוגיות דנזיקין המכריחות יסוד מהותי נוסף.

בגמ' ב''ק נה: אמרי' גבי גרמא דפטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים, וכן בפרק המפקיד לז. הכא בבא לצאת ידי שמים, ובעוד מקומות. ולכאורה הדבר תמוה מאוד מה שייך לצאת ידי שמים בסוגיא הלכתית, דמה שנזכר כן בפוסקים הוא מפני שיש ספק מה ההלכה או משום הידור במצווה שראוי להחמיר, וכבר דנו בזה באחרונים ואכמ''ל. אבל בגמ' ובראשונים הדרך לפסוק את עצם הדין ושם לא מצאנו לשונות כאלה.

ולכן נראה לומר דדיני ממונות יש להם גדר נפרד משאר המצוות כעין החלוקה שהובאה לעיל בין חובות האיברים לחובות הלבבות, ויש מצוות שאין המצווה לעשות מעשה ולא לתקן את הלב, אלא הם מצוות המוטלות על הציבור ובענייננו על הב''ד איך להנהיג את הציבור. והנה הב''ד הם בשר ודם, אף שמסייעים להם משמים אך הרי אין הדין נעשה עפ''י אורים ותומים אלא עפ''י שכל אנושי ובמגבלות היכולת האנושית, ולכן מוכרחים לתת בזה כללים שרק במקום שמתאפשר ידונו בזה, ולמשל אין ב''ד נזקקין לפחות משו''פ או בגרמא דאין אפשרות לדון בכל. אבל זה רק מצד החיוב של ב''ד לדון, אבל האדם מצידו אם יודע שחייב או שיש לו ספק רק שהב''ד אינם יכולים לחייב, בודאי מעיקר הדין מחוייב לשלם. ולכן כל המקומות שהוזכר בבא לצאת ידי שמים הם רק בסוגיות דנזיקין, ואינו כמו לצאת ידי שמים שבאורח חיים ויורה דעה שהוא חומרא, כי בדיני ממונות לא שייך להקל במקום הפסד וכדומה ובהדיא אמרינן דמחויב ללכת אחריו אפילו למדי, ולכן אם יודע שחייב מחויב מצד עצמו לשלם אף שהב''ד אינם יכולים לחייבו.

ולפי''ז צריך לומר שגם סברת ה'שערי יושר' שהוזכרה במאמר הקודם בגדר מצוות שבין אדם לחבירו שהן מחובות האיברים, אין זה ככלל חובות האיברים אלא שייך לגדר של חובות הציבור שהוא גדר נפרד.


ביאור בסוגיא דכופרא כפרה עפ''י היסוד הנ''ל.

ובגמ' מכות ב: אמרי' דכופרא כפרה, והיינו דאינו קנס ונפק''מ שאין ב''ד יכולים לכוף. ולכאורה החילוק בין קנס לכפרה הוא תלוי בדיוק ביסוד הנ''ל, כי למה שקוראים בלשון המדוברת קנס יש שתי מטרות אפשריות: אחת ברובד העולם הגשמי- להנהיג את העולם באופן שיהיה אפשר לחיות בו בצורה מתוקנת כפי שנוהג גם באומות העולם, שע''מ להרתיע בנ''א מלעבור על חוקי המדינה נותנים קנסות. ויש מטרה נוספת שנתנה התורה כח לכל אדם לכפר על עבירה שעבר כדי לטהר את נשמתו, ומצד זה שייך בכל עבירה שיש מצוות שהגדר בהם הוא לעשות דבר כלשהו כדי לכפר על עבירה כמו קרבן או גלות, אבל הוא גדר שונה לגמרי מן הקנס מהסוג הראשון.

וברש''י ב''ק ה. ד''ה ''עדים זוממין'', ביאר דגדר הקנס הוא דמשלם יותר על מה שהיה או שהוא דבר קצוב. והוסיף: ''וכולהו הוי קנסא אבל מידי אחרינא הוי ממונא'', ולכאורה מה הוסיף רש''י במילים אלו. ואפשר דכוונתו לבאר דלא בא לומר שזה קנס ואין דבר אחר קנס, אלא מבאר מה אינו נחשב ממון דהיינו תשלום השווי הממוני שחיסר אלא עניין אחר שקורהו קנס, אבל בתוך הגדרת הקנס כלול ב' עניינים של קנס ע''מ להרתיע וע''מ לכפר.

ולכן מצאנו בקרבן שכופין אותו עד שיאמר רוצה אני, כי באמת אין ב''ד יכולים לכפות על קרבן כי אינו מכפר אם אין הבעלים רוצים בכפרה וא''כ מה הועילו חכמים בכפייתם. רק שמצד הנהגת העולם וגדירת הדור ראו צורך לתקן שיכפו ע''כ ולכן כופין אותו מצד הנהגת העולם שיביא קרבן, אבל מוכרח שבסופו של דבר יאמר רוצה אני שאם לא כן אין זה כפרה אלא קנס.

אך באמת צריך לעיין מהיכן נדע בכל עונש המוזכר בתורה אם הוא קנס או כפרה. ובהסתכלות ראשונה היה נראה לומר דבמקום שיש איזה שייכות למעשה העבירה הוא קנס, וכגון מה שגנב משלם כפל שהוא אותו סוג תשלום על מה שגנב רק בכמות כפולה, ומסתבר שזה קנס כי כאשר נקשר אצלו הקנס עם הממון עי''ז מרתיע אותו מלעבור שוב את העבירה. אך הכפרה הוא ע''י דבר שאין בו קשר מובן למעשה העבירה כגון קרבן, ולכן למ''ד בסוגיא במכות דשמין את הכופר בדמי המזיק אמרי' דכופרא כפרה, כיוון שאינו קשור מה שמשלם דמי עצמו למה שעשה. אך זה אינו מסביר את המ''ד שמשלם דמי ניזק למה נאמר שהוא כפרה (ואף דשמא אין ד' הגמ' אלא דחיה דיתכן דגם למ''ד זה הוא כפרה ולא שבאמת הוא כך, אך מ''מ הוא דוחק להעמיד כך רק ע''מ לתרץ הברייתא לכו''ע, ומלבד זה יש ליישב גם אם הוא רק הו''א דס''ל כופרא כפרה מה ההו''א בזה). אך האמת דכל זה אינו נכון אף למ''ד דמי מזיק, כיוון דאיכא מקומות וכגון באונס ומפתה שנקרא קנס אף שאינו קשור למעשה העבירה, ובגלות שקשור לעבירה נקרא כפרה.


למאמר הבא בסדרה: כמה הערות בסוגיות דנזיקין

 

[אוצר התורה]

"המאמר כעת אושר לפרסום. הציבור מוזמן לעבור עליו".