בעניין סוג ענשי הקב"ה למצרים, והקשר לביעור חמץ

[גרינפלד]

הנה החת"ס מפרש ברמז את דברי המשנה שהביאה שלש סוגים של ביעור חמץ,
שריפה, מפרר וזורה לרוח, מטיל לים, שזה כנגד ג' דברים שנענשו המצרים בים סוף:
שריפה, שעמוד האש הרתיח את הסוסים;
רוח, היה להם רוח קדים שייבשה את הים [שזו הייתה הקדמה לטביעתם, וגם שלכן חשבו שזה טבעי];
מטיל לים, שהמצרים טבעו.

ויש להוסיף את דברי הגר"א (ישעיה ד, ו, מובא ב'המאור הגדול' וארא ט, יד עה"פ כי בפעם הזאת אני שולח את כל מגפותי אל לבך):
הנה השלשה לגיונות שלל הקדוש ברוך הוא שנפרע בהם מעוברי רצונו, הם: אש, רוח, ומים. כמו שכתוב 'מחורב מזרם וממיטר', חורב-אש, זרם-רוח, מטר-מים. בסדום באש, במבול במים, ודור הפלגה רוח, להפיצם על פני כל הארץ.
ובמצרים בשלשתן, דם וצפרדע במים, ארבה ברוח, כמו שנאמר 'וה' נהג רוח קדים'. שחין באש, כמו שנאמר 'קחו לכם מלא חפניכם פיח כבשן'. ובברד היו שלשתן ביחד, הוא עצמו מים, [זהו 'ויהי ברד'], 'ואש מתלקחת בתוך הברד', 'וה' נתן קולות' הוא ברוח. וזהו שאמר כאן במכת ברד 'אני שולח את כל מגפותי'.​