תמוז ב' תמוז - רבי נחמן מהורודנקא (1 צופה)

[אוהב ספר]

הרה"ק רבי נחמן בהגה"ק אברהם מהורודנקא.

נפטר בשנת תקכ"ה

היה דמות חשובה בדור הראשון של תנועת החסידות והתפתחותה. היה חסיד במובן הוותיק של המילה עוד בטרם נוסדה תנועת החסידות, ואשר נהיה מחשובי תלמידיו הקרובים וחברו של הבעל שם טוב, עד כדי כך שהבעש"ט כינהו כ"נאמן ביתו". מקשרי חיתון של צאצאיהם מפורסם הנכד רבי נחמן מברסלב. היה דמות נודעת בקרב יהדות רוסיה בשל צדיקותו ולפיכך עליותיו לארץ ישראל עשו בקרבם רושם גדול. נודע גם בשל מסירותו לקיום מצוות פדיון שבויים. האגדה החסידית מייחסת לר' נחמן מעלות ומעשי נפלאות רבים.

נולד בסביבות שנת ה'ת"מ בעיר זולקובה שבגליציה לפי אחת המסורות, לר' יצחק, שהיה ממשפחה המיוחסת כשישה דורות למהר"ל מפראג. כשהתבגר פנה ללמוד ב"קלויז" בעיר ברודי והתיידד עם רבי נחמן מקוסוב ורבי מנחם מנדל מבאר. עסק בתורה בפרישות ובסיגופים. אחרי נישואיו התקרב לבעל שם טוב בהשפעת גיסו רבי חיים מהורדנקא. ודרכיו בעבודת השם עברו מפנה עקב תורת הבעש"ט. אשתו הארשונה הייתה בתו של רבי אריה לייבוש אוירבך ולאחר פטירתה התחתן בנישואים שניים עם בתו של רבי יוסף "ספראווידליוור" (רבי יוסף "איש אמת") אחות ר' יצחק מדרוהוביטש. מספרים שהשידוך שנעשה בעצתו ויוזמתו של הבעש"ט כלל סיכום בינו לר' נחמן, שהבן של רבי נחמן יתחתן עם בתה של אדל בת הבעש"ט לכשיוולדו. ולימים כך נעשה שמחה בן נחמן נישא לפיגה בת אדל ומהם נולד רבי נחמן מברסלב על שם סבו. מספרים בקרב החסידים כי אשתו השנייה של ר' נחמן מהורדנקא נפטרה חודש לאחר הלידה. גם סביב מאורע התפרסמו כמה סיפורים המלמדים על מעלתם של ר' נחמן ואשתו.

עלה לארץ ישראל בשנים שלפני שנת ה'ת"ק, יחד עם בנו שמשון חיים, אך חזרו לחו"ל בהשפעת חלום שפירשו כרמז לעדיפות דרכו של הבעל שם טוב בעבודת ה' שלא על ידי סגפנות.

כמו כן קיימת מסורת לפיה עלה בשנית לא"י אך חזר בטרם הספיק ר' אלעזר רוקח שעלה בעקבותיו כדי לפוגשו בארץ ישראל על מנת להביא את הגאולה, אך לא עלתה בידו מפני ששוב יצא ר' נחמן אל הגולה. לא ידוע מידע על ר' נחמן בתקופתיו אלה בא"י.

על תקופה זו של התעוררות לעלייה לארץ ישראל ועל השפעותיהם של האישים בה בראשית צמחית תנועת החסידות כותב אברהם יערי:

"משנת ת"ק לערך עד שנת פטירתו תק"ך עלו חסידים רבים לארץ-ישראל, מרבותיו, חבריו, ותלמידיו של הבעש"ט, ומהם שעלו בהשפעתו ובעזרתו, כגון גיסו ר' אברהם גרשון מקיטוב, ר' נחמן מהורודנקה ועוד. מהם שעמדו לעלות; ואף התחילו בהכנות לעליה ויצאו לדרך, אבל לא נסתייע הדבר בידם, כגון הבעש"ט עצמו ותלמידו המובהק ר' יעקב יוסף המגיד מפולנא, שהבעש"ט מסר בידו איגרת-המלצה לגיסו שכבר ישב בארץ. כל העליות הללו היו עליות יחידים וחבורות קטנות, ובין העולים היו רבים שהיו שייכים עוד לחסידים הסגפנים שקדמו לבעש"ט, מסוג חסידי קלויז בראד, ומהם שעמדו בשני המחנות, היו תחילה בחוג החסידים הסגפנים והצטרפו לאחר מכן לחוג חסידי הבעש"ט."

בשהותו זו בגליציה שימש כגבאי בביתו של הבעל שם טוב, ואף עסק בקירוב תלמידים חדשים לדרך החסידות. היה מצוי מאד במחיצתו של הבעש"ט, גם בעת פטירת הבעל שם טוב שהה במז'יבוז' וגם על אירוע זה ישנם מעשיות בקרב החסידים הנקשרים בו. בזמן שהותו שם השתוקק לעלות שוב לארץ ישראל אבל הבעש"ט שכנעו להישאר עמו כדי שילמד ממנו את תורתו, לכן עלה לארץ ישראל רק לאחר פטירות רבו. בלשון החסידים מתואר שלאחר פטירת הבעש"ט היה משתטח מעת לעת על קברו ומבקש רשות לעלות לארץ ישראל, עד אשר קיבל ממנו תשובה שבה לא רק שהרשה לו אלא אף ציווה עליו לעשות כן.

באלול תקכ"ד, ערב ראש השנה תקכ"ה (אוקטובר 1764), עלה לארץ ישראל בשלישית, בראש שיירת עולים לצד רבי מנחם מנדל מפרמישלן, זו קבוצת העולים הראשונה המאורגנת של תלמידי הבעש"ט. שיירתם הצטרפה לספינת עולי-רגל שהייתה יוצאת מדי חודש אלול מאיסטנבול שבטורקיה לעבר נמל יפו. מאז שהה בעיר טבריה. רבים מסיעת החסידים שכבר היו בארץ שקדמו בעלייתם ובהשקפותיהם לתלמידי הבעש"ט הצטרפו לסיעתם ודרכם החסידית החדשה של אלה. עם זאת בשל המספר הקטן של העולים בעלייה זו (כ-30 איש מגליציה ועוד כמה עשרות יהודים מטורקיה ומארצות הבלקן שהצטרפו אליהם בקושטא), אין העלייה שלהם נמנית על ידי ההיסטוריונים כעלייה החסידית הראשונה, וכעלייה הראשונה נחשבת עליית החסידים בשנת תקל"ז שהיקפה ומשקלה היה גדול במיוחד. טוביה פרשל סבור שיוזם העלייה היה ר' נחמן. וע"פ דברי ר' נחמן עצמו הוא קיבל את ההוראה לכך מהבעש"ט.

תיאור מפורט של עלייתם נשתמר בחיבור בשם "גלילות ארץ ישראל" על ידי חכם יהודי מגליציה, רבי שמחה מזאלוזיץ, שפגש אותם על שפך הדנובה והפליג יחד אתם באונייה לקושטא ומשם לארץ ישראל. סיפור מסעותיו הודפס על ידי חתנו, רבי שלמה מדובנא וכונה בשם "אהבת ציון".

בכ"ז בתמוז הגיעו אנשי השיירה לחופי קושטא, וכעבור חודשיים בי"ח באלול עלו על האונייה לארץ ישראל. יחד איתם היו באונייה גם עולים ועולי רגל רבים מיהודי טורקיה וארצות הבלקן. בערב ראש השנה תקכ"ה הגיעו לנמל יפו. עולי הרגל הספרדים עזבו את האונייה בדרכם לירושלים בעוד אנשי השיירה החסידים נשארו באונייה במשך החג, ורק בצום גדליה הפליגו לכיוון עכו. בשל הסערה שפקדה את הים הם הגיעו ליעדם רק כעבור תשעה ימים בי"ב בתשרי. בי"ג בתשרי עזבו את עכו ובעזרת חמורים ופרדות הגיעו לטבריה.

על הרושם שהייתה לעליית שיירתו עוד בצאתם מהגולה ניתן ללמוד גם מהיחס המתואר כלפי ר' מנחם מנדל מפרמישלן ש”הלכו כל בני העיר לקראתו”. כנראה מתוך כבוד לאישיותו ולעלייתו הקרובה לארץ הקודש.

לימים יתארח נכדו רבי נחמן מברסלב בחג הסוכות, בעת ניסיונו לעלות לארץ ישראל בשנת תקנ"ט, אצל נכד אחר של רבי נחמן מהורדנקא בשם רבי בנימין, שעל קברו בטבריה מצוין הכיתוב "נכד רבי נחמן מהורודנקא". מאז נהג לומר "כל מקום שאני הולך, אני הולך לארץ ישראל". וכן: "כל העניין שלי זה ארץ ישראל"; "מי שרוצה להיות יהודי, אי אפשר כי אם על ידי ארץ ישראל". הרי לפנינו מורשת משפחתית של מסירות לעלייה ודבקות בארץ ישראל.

גם מתקופתו זו לא ידוע הרבה על ר' נחמן מהורדנקא אם כי נשתמר סיפור על התנהגותו ועל אודותיו בפי תושבי טבריה, אשר פורסם על ידי הרב משה קליערס בספרו "טבור הארץ":

"ושמעתי מזקנים שבעת שישב פה היה בהצנע לכת. שאשכנזים עדיין לא ישבו אז בטבריא רק ספרדים. והם לא ידעו מגודל קדושתו, רק החזיקוהו לאדם כשר, רק אחר כך נתגלה על ידי סיבה, שבשנה אחת היתה עצירת גשמים עד מאד, וציווה הרה”צ ר”ן הנזכר, שילכו למערת ר’ חייא ובניו להתפלל שמה על הגשמים. וגם הוא הלך עמהם. וציווה להם, שיקחו עמהם בגדי חורף למחסה מזרם וממטר. והיה אז יום חם וצח כעצם השמים לטוהר, הם יצאו מן העיר לילך למערת ר’ חייא ובניו זיע”א ובגדי החורף בידם. ואז עמד בשער העיר שר ושופט העיר, וכראותו שהם הולכים ובגדי חורף בידם, צחק מהם הרבה. ירק בפניהם ואמר, שאם יחזרו להעיר ולא ירד הגשם, ירמוס את הרה”צ הנזכר תחת כפות רגליו. הם הלכו לדרכם למערת ר’ חייא ובניו, ושפכו שיחם נוכח פני ה’, והשמים נתקדרו בעבים וירד גשם שוטף עד מאד, ולולא שהיה להם בגדי החורף, לא יכלו לבוא העירה. וכאשר חזרו העירה המתין להם בשער העיר שר ושופט העיר הנזכר, ולקח את הרה”צ הנ”ל והרכיב אותו על כתפיו ונשאו עד תוך העיר, והעיר טבריא צהלה ושמחה על הגשמי רצון וברכה שירדו, וגם כי נתקדש שמו הגדול ית”ב, וכל הנכרים אמרו מי כמוך באלוקים ומי כעמך ישראל".
— טבור הארץ, (טבריה תרס”ו), דף (קט)/קי עמ' א-ב).

בספר "עובד אורח", פולנאה תקמ"ח, תואר רבי נחמן כ”צדיק מפורסם בכל קצווי ארץ, הרב החסיד איש אלקים”.

רבי נחמן נפטר בב' בתמוז ה'תקכ"ה בקירוב, שנת עלייתו השנייה/שלישית לארץ, או בסמוך לה ונטמן בחלקת תלמידי הבעש"ט בבית העלמין העתיק בטבריה.

כיאה לדמות בעלת חשיבות בקרב החסידות ישנם תיאורים על עת פטירתו בשבת:”...ולמד זוהר בשעת יציאת נשמתו, ומת במנחה ויצא למנוחה”.

רבי נחמן מהורדנקא – המכלול

www.hamichlol.org.il

 

[אוהב ספר]

מראשוני תלמידי הבעל שם טוב הקדוש ומהמקרבים אליו ביותר. נהג בחסידות ובפרישות רבה ביותר, והעיד על עצמו: אף על פי כן לא הייתי יכול להפטר מן המחשבות זרות עד שהכרחתי לחכמת הבעל שם טוב. הרה"ק רבי פנחס מקאריץ זצ"ל אמר עליו, שכל עוד שהיה רבי נחמן ברוסיה לא יכלו הרוסים לכבש את פולין. ידידו הרה"ק רבי פנחס מקאריץ התבטא שמה שמובא בספרים שכל המספר בשבחן של צדיקים כאלו עוסק במעשה מרכבה, הכונה היא על רבי נחמן מהורודנקא.

 

[אוהב ספר]

דברי תורה בשמו הובאו בספרים "תולדות יעקב יוסף" ו"דגל מחנה אפרים". ר' מנחם מנדל ויז'ניצר ריכז את כל דברי תורתו בקונטרס "מילי דאבות" בראש הספר "תורת חסידים ראשונים". בני ברק ה'תשמ"א. לפי מחקרו, כל מקום שמובא בתולדות יעקב יוסף בשם 'מוהר"ן' הכוונה לרבי נחמן מהורדונקא, ובמקומות רבים מובאים ציטוטים אלו בספרים אחרים בני דורו (כמו דגל מחנה אפרים) בשמו.

 

[אוהב ספר]

משפחתו​

• בנו רבי שמחה התחתן עם פייגה בת אדל בת הבעל שם טוב.
  • בנם רבי נחמן מברסלב הקרוי על שמו.
  • חתנם רבי יעקב יוסף (השני) מאוסטרהא
• בנו שמשון חיים עלה עם אביו בקדם עליית החסידים לארץ ישראל והתיישב בטבריה.
• נכד אחד כנראה בשם בנימין התיישב אף הוא בטבריה, ואצלו התארח רבי נחמן מברסלב בעת ביקורו בארץ ישראל. בבית העלמין העתיק בטבריה קיימת מצבה לר' בנימין הנושאת את הכיתוב נכד ר' נחמן מהורודנקא.

 

[אוהב ספר]

קברו

 

[אוהב ספר]

רבי נחמן העיד על עצמו: "בצעירותי הרביתי לטבול במקוואות קרים, ובשובי, מוכרחים היו לחמם את הבית, עד שכמעט נשרפו הקירות; ואילו אני לא חשתי כלל בחום הרב. אך למרות סיגופיי הגדולים, לא הצלחתי להפטר מהמחשבות הזרות, עד שהתקרבתי אל הבעש"ט" – – –

 

[אוהב ספר]

קברו

לחץ כדי לכווץ...

 

[אוהב ספר]

השמחה בבית הבעל שם טוב גאתה עד מאד: נאמן ביתו רבי נחמן מהורדנקה בא בברית האירוסין עם אחותו של הצדיק רבי יצחק מדרוהוביטש.

הכל ידעו שמדובר כאן בשידוך מן השמים, שכן השדכן שהציע את השידוך והביאו לידי גמר היה לא אחר מאשר הבעל שם טוב הקדוש.

רבי יצחק זכה להתקרב לבעל שם טוב, יחד עם בנו רבי יחיאל מיכל 'המגיד מזלוטשוב'. היה זה כאשר גונבה לאוזניו שמועה כי בעיר מז'יבוז' שוכן 'בעל שם' הפועל ישועות באמצעות קמיעות…

רבי יצחק חשד כי הבעל שם טוב משתמש בהשבעת שמות קדושים, התבטא על כך בחריפות תוך ציטוט דברי חכמינו (אבות א, יג): "דאשתמש בתגא חלף" [= המשתמש בכתר המלך – חולף מהעולם] והקמיעות הפסיקו להועיל…

הבעל שם טוב חקר ודרש מהי הסיבה שקמיעותיו פסקו להועיל, עד שמצא כי פיו של רבי יצחק בדבר. עשה הבעל שם טוב מה שעשה, וגרם לרבי יצחק שיקלע למז'יבוז' לקראת שבת קודש. לסעודות השבת התארח בבית הבעל שם טוב, ובצאת השבת הוזמן למלוה מלכה.

בעת הסעודה פנה אליו הבעל שם טוב ושאלו על מה ולמה נטל את כוחם של הקמיעות שנועדו להוציא אנשים ממצוקתם. השיבו רבי יצחק כי לדעתו אסור להשתמש בהשבעת שמות הקדושים בשום אופן שהוא. הביא לו הבעל שם טוב מקמיעותיו, פתחם לנגד עיניו והראה לו כי אין מדובר בהשבעות, אלא ארבע מילים בלבד נכתבו עליהם: "ישראל בן שרה בעש"ט"

הסיר רבי יצחק את קפידתו, והקמיעות חזרו לפעול.

תלמידי הבעל שם טוב נוכחו לראות כי רבי יצחק אינו אדם מן השורה, והבינו כי אם בכוחו להפוך את רצון צדיק יסוד עולם הבעל שם טוב הקדוש, הרי בוודאי הינו צדיק גדול.

אף הבעל שם טוב נענה לעומתם: "וכי מה אוכל לעשות שרבי יצחק מדרוהוביטש הוא כעת צדיק הדור, וכל העולמות העליונים מתנהגים על פיו?! אף אם כמה מהנהגותיו אינן מוצאות חן בעיני, נאלץ אני לשתוק. גם אם הוא משמיע פירוש בספר הקדוש 'עץ חיים' ויודע אני פירוש טוב ממנו – נאלץ אני לשתוק".

אחותו של רבי יצחק היתה צדקת אף היא, את חינוכה קיבלה בבית הוריה, הלא המה רבי יוסף ספורבידלובר [= איש אמת] וזוגתו מרת רבקה שכונתה "יענטע הנביאה".

כאשר הגיעה לפרקה נישאה לאחד מגדולי הדור שזכה לשני שולחנות, תורה ועשירות, אך למרבה הצער לא האריך בעלה ימים ונפטר בצעירותו ללא זרע של קיימא.

האשה שכל נכסי בעלה נפלו לידיה, החלה לתור אחר שידוך הגון. עושר וכבוד לא דיברו אל לבה, שכן אלה היו לה בשפע. תקוותה היתה להנשא לחסיד מובהק, קדוש עליון, בדומה לאחיה הצדיק.

משנקפו הימים ולא השיגה דבר, הועידה את פניה אל העיר מז'יבוז'. נכנסה אל הקודש פנימה ושטחה את בקשתה לפני הבעל שם טוב הקדוש, שימצא לה הוא בעצמו זיווג הגון מקרב תלמידיו הקדושים.

שלח הבעל שם טוב לקרוא לתלמידו רבי נחמן מהורדנקה ושאלו אם מוכן הוא להנשא לצדקנית זו שכל רצונה בזה העולם הוא רק תורה ועבודת השם.

"מסכים אני לשידוך זה", השיב רבי נחמן, "בתנאי שלא אצטרך לעסוק בנכסיה ובסחורותיה, נפשי חשקה אכן רק בתורה ועבודת הבורא".

הסכימה הצדקנית לתנאי, ומתוך שמחה גדולה נחגגה שמחת האירוסין בבית הבעל שם טוב. התלמידים איחלו לזוג הקדוש דורות ישרים ומבורכים, וגם הבעל שם טוב האציל את ברכתו על החתן והכלה שיזכו לראות בנים ובני בנים גדולים וצדיקים.

פנה רבי נחמן למורו ורבו הבעל שם טוב ושאלו ספק ברצינות ספק בבדיחותא: "מה מבקש מר כדמי שדכנות?" ענה לו הבעל שם טוב: "כאשר אצלך יוולד בן, ואצלי תיוולד בת, נשתדך"

ובחדר השני יושבת הצדקנית אדל, בת הבעל שם טוב, הדברים מגיעים לאוזניה, והיא שומרת אותם לעת מועד…

שנים רבות עברו מאז, הבעל שם טוב נסתלק כבר לבית עולמו, ואכן כך היה: רבי שמחה, בנו של רבי נחמן מהורדנקה, נשא לאשה את מרת פייגא בתה של אדל בת הבעל שם טוב.

 

[אוהב ספר]

הודות לגדלותו בתורה וביראה, קירב רבים וטובים לדרכו של הבעש"ט, ביניהם את רבי דוב-בער המגיד ממזריטש. היה זה לאחר שפגש בו רבי דוב-בער, והתפעל עמוקות מגדלות נפשו. הוא מסר בידו איגרת אל הבעש"ט, וזו לשונה: "האמת אגיד ולא אבוש, כי רואה אני סימן טוב בתלמידו המוסר כתב זה, מורנו הרב רבי נחמן נרו יאיר מהארדענקא, כי הוא צדיק וקדוש – ורבו לא כל שכן. הוא, תלמידו בעצמו, נפח בי רוח חיים, ועל כן מייחל אני לכל טוב סלה, אמן".

בשנת ת"ק ביקר בארץ הקודש עם בנו ר' שמשון ורבי גרשון מקיטוב. באותה עת עלה ארצה רבי אליעזר רוקח מאמסטרדם, כשמטרת בואו, להיוועד עם רבי נחמן על אדמת הקודש; "כשנהיה יחד בארץ-הקודש, נביא את הגואל!" אמר. אך מה הצטער לאחר בואו, בשומעו מפי ר' שמשון, כי אביו נאלץ לשוב לחו"ל. הדבר הגיע לידיעת רבי נחמן, והוא יצא מייד בחזרה לארץ-ישראל, אך בהגיעו התבשר כי רבי אליעזר נסתלק לעולמו.

עקב השליחויות הקדושות שהטיל עליו רבו, נמנע ממנו להשתקע בארץ-ישראל בחיי הבעש"ט. גם לאחר הסתלקות אור שבעת הימים, נמנע מכך; נוהג היה להשתטח על ציונו ולשוחח עמו כמו בחיים חיותו, וסירב לעלות ארצה, בטרם יקבל את רשותו.

בשנת תקכ"ד השתטח על קבר הבעש"ט יחד עם חברו רבי יוסף מקמינקא. בשובו צהלו פניו: "עתה ציוה עלי רבי לעלות לארץ-הקודש!"

באותה שנה, ביום כ"ג בתמוז, יצא יחד עם קבוצת צדיקים, ביניהם רבי מנדל מפרימישלן, אל ארץ האבות. בהיותם בלב ים, קמה לפתע סערה עזה, עד שהאוניה חישבה להישבר. ביום העשירי לסערה, אסף רבי נחמן מניין יהודים, נטל ספר תורה בידו ואמר: "אם נגזר חלילה בבית-דין של מעלה שנאבד מן העולם – אנו בבית דין של מטה, בצירוף קודשא בריך הוא ושכינתיה, איננו מסכימים לגזירה זו; יהי רצון שתתבטל". כל הנוכחים ענו אמן, וכעבור זמן קצר נח הים מזעפו.

בי"ד בתשרי שנת תקכ"ה הגיע ארצה והתיישב בטבריה.

כעבור שנתיים נפל למשכב, ובעת רעוא דרעוין של שבת קודש, ב' בתמוז תקכ"ו, עלתה נשמתו בסערה השמימה, כשחברו רבי מנדל מפרימישלן קורא לפניו מתוך הזוהר הקדוש, ונטמן בבית הקברות העתיק בטבריה, בחלקת גדולי החסידות.

 

[אוהב ספר]

סיפר הרה"ק רבי יחיאל מיכל מזלאטשוב זי"ע, שהרה"ק רביאלעזר מאמשטרדם זי"ע נסע לאה"ק כדי להפגש עם רבנו רבי נחמן מהאראדענקא, כי אמר כשנהיה אנחנו שנינו באה"ק נביא את הגואל. כשבא לאה"ק, באו כל בני העיר לקראתו. כשראה את רבי שמשון בן רבנו רבי נחמן, שאל אותו היכן אביך, אמר לו נסע לחו"ל (כנראה שיצא למדינות שבסביבת ארץ ישראל למטרה מסויימת, כמקובל בימים ההם), אמר, ווי ווי, אני באתי להפגש עמו. כששמע רבנו רבי נחמן שרבי אלעזר הגיע לאה"ק, שב עד מהרה לאה"ק ועד שלא בא לאה"ק, נפטר רבי אלעזר בעו"ה. עכ"ל.

 

[אוהב ספר]

סיפר הרה"ק רבי פינחס מקאריץ זי"ע (אמרי פנחס השלם ח"א עמ'תקג, שער הסיפורים אות מה), כאשר בא רבנו רבי נחמן מהורודענקא לארץ ישראל נפגש עם הרה"ק רבי גרשון מקיטוב זי"ע, ונתחברו שניהם בשבת, והיתה חדוה ושמחה גדולה ביניהם עד מאד, ונתעכבו הרבה בליל שבת על השולחן, והגיע הנר לכבות שכלה השמן, צווח רבי גרשון זי"ע "וואס איז דאס" מה זאת, והיה הנר דולק כל השבת. עד שבא רבי גרשון מבית הכנסת במוצאי שבת קודש, וקרא, די לך, ואז כבה.

 

[אוהב ספר]

איתא בספה"ק תולדות יעקב יוסף (פר' חיי שרה) וזל"ק: שמעתי מוה"ר נחמן מהארידענקא, שחלם לו בארץ ישראל כי יש רופאים המרפאים על ידי משקה מר, ויותר טוב הרופא על ידי משקה מתוק, והנמשל זה על ידי סיגופים נעשה מר ואכזרי לחייב העולם, מה שאין כן בחי' ב' ע"י מחשבה טובה מזכה ומלמד זכות על בני עולם וכו'. ע"ש. ובהוספות שבסוף ספרו הק' "תולדות יעקב יוסף" הוסיף ביתר ביאור וזל"ק: וסיפר מה שחלם לו כשהוא בארץ ישראל והיה נבוך אם לצאת לחו"ל מחמת טעמים הכמוסים לו, עד שראה בחלום שאחד סיפר לו, שיש רופאים הנותנים רפואות על ידי משקה מר, אך זה הרופא שנותן רפואה על ידי משקה מתוק, טוב יותר, והוא הענין הנ"ל, שע"י תעניות וסגופים והתמדת לימודו גובר העצבות ומלמד חוב על בני עולם שאינן עושין כמעשיו וכו', ע"ש. עכ"ל.

הטעמים הכמוסים שמחמתם היה רבנו רבי נחמן זי"ע נבוך אם לצאת לחו"ל אם לאו, היו כפי הנראה התלבטויותיו בענין התקרבותו להבעש"ט הק' זי"ע ולקבל עליו דרך חיים חדשה.

 

[אוהב ספר]

לאחר שחזר רבי נחמן מארץ ישראל ודבק בכל לבו ברבו הבעש"ט הק' כידוע, בכ"ז לא התייאש מלעלות לארץ ישראל, אך הבעש"ט לא הרשה לו בזמנו. מסופר בין זקני חסידי ברסלב, שפעמים אחדות הפציר רבנו רבי נחמן ברבו להתיר לו לעלות לארץ ישראל, ובכל פעם היה הבעש"ט דוחה אותו. פעם אחת הפציר ברבו מאוד, ענה לו הבעש"ט שיטבול תחילה למקוה, הלך רבנו רבי נחמן וטבל במקוה, וכשחזר שאלו הבעש"ט מה ראה, השיב רבנו רבי נחמן שבטבילה ראשונה ראה את כל ארץ ישראל, בשניה ראה את עיר הקודש ירושלם ,בשלישית - ראה את הר הבית, וברביעית ראה את קדש הקדשים, אך את ארון הקודש לא ראה. ענה לו רבו הבעש"ט הק', "איך אתה רוצה לראות את ארון הקודש בירושלם אם הוא נמצא במעז'יבוז?". מאז לא הפציר עוד רבנו רבי נחמן בחיי רבו שירשה לו לעלות לארץ ישראל.

 

[אוהב ספר]

סיפר הרה"ק רבי גדלי' מליניץ זי"ע בעל תשואות חן, כשרצה רבנו רבי נחמן לנסוע בפעם שניה (בשנת תקכ"ד) לארה"ק, הלך על קבר רבו הבעש"ט עם ידידו הרה"ק רבי יוסף מקאמינקא זי"ע. וכשחזר מבית העלמין שמח רבנו רבי נחמן שמחה גדולה, ואמר: שהבעש"ט ציוה לי לנסוע לארץ הקודש. תמה הרה"ק רבי יוסף מאד, ואמר והיכן דיבר עמכם?. תמה עליו רבי נחמן ואמר, ולא ראית שדבר עמי והיה עומד לידי?!. בכתבי רבי יוסף שו"ב מוסיף שלאחר שהיה רבי נחמן על ציון הבעל שם טוב בא אל המחותנת הצדקנית מרת אדל ע"ה בתו של רבו הבעש"ט, ואמר לה: "אגריס פונ'ם טאטן" ער האט מירגיזאגט "טעפער דא דאמא". פירושו בלשון רוסיה, עכשיו הביתה. מאותה תקופה החל רבנו רבי נחמן להתכונן לנסיעתו הגדולה לארץ הקודש, שבימים ההם היתה כרוכה במאמץ וטרחה יתירה, וסכנה גדולה בפרט בהתאם לגילו המופלג. עם כל זה, התכונן בהכנה רבה לעלייתו ארצה ברוחניות וגשמיות, בשמחה גדולה.

 

[אוהב ספר]

סיפר הרה"ק רבי גדלי' מליניץ בעל תשואות חן זי"ע, כי בדרך נסיעתו של רבנו רבי נחמן זי"ע לארץ הקודש, בחודש תמוז תקכ"ד, שָׁבת בק"ק נעמרוב אצל הרה"ק בעל תולדות יעקב יוסף. אף הרה"ק רבי אריה לייב המוכיח מפולנאה בעל קול אריה זי"ע, והוא המספר הרה"ק רבי גדלי' הנ"ל, היו שם. בהמשך נסיעתו ליוו אותו כל אנשי העיר נעמערוב, ובראשם ידידיו הרה"ק הנ"ל. הרב בעל תולדות יעקב יוסף הי' רוצה ללווה אותו עוד עד עיר לאדיזין, אך מחמת שהקפיד הרב המוכיח הנ"ל, סבר שאין דרך ארץ לעזוב אותו, ולא נסע. בדרכם ללוותו התפללו מנחה בשדה, הרב בעל התולדות הניח תפילין וירד לפני התיבה, ורבי נחמן התפלל בלי טלית ותפילין. כנראה שהרב המוכיח חזר העירה להתפלל.

 

[אוהב ספר]

בעיר נעמרוב הצטרפו אליו לנסיעתו לארץ הקודש גם הרה"ק רבי מנחם מענדיל מפרימשלאן ובנו הרה"ק רבי דוד, והרה"ק רבי פרידל בעה"ב מבראד זי"ע. הם באו ג"כ לק"ק נעמרוב להפרד מהרה"ק בעל התולדות יעקב יוסף והצטרפו לרבי נחמן לנסיעתם לארץ הקודש. הרה"ק רבי מנחם מענדיל קיבל מרבי נחמן ידיעות על גדולת מרן הבעש"ט, והרה"ק רבי מנחם מענדיל תמה מאד על חכמת הבעש"ט. רבי נחמן זי"ע לקח אתו עמו ספר תורה לדרך, והרה"ק רבי מנחם מענדיל מפרעמישלאן לקח עמו שופר לדרך.

 

[אוהב ספר]

סיפר הרה"ק רבי פנחס מקאריץ זי"ע, לפני שנכנסה האומה הידועה (הכונה לצבאות רוסיה) למדינת פולין, ראה שהיא צרה גדולה שתכנס, ואמר שאינו מרגיש במדינה אדם שיש לו כח למנוע הצרה, זולת הרה"ק רבי נחמן מהורודענקא, ובלשון אשכנז - "איך האב נישט גיפילט אזוינע פלייצעס" – אך רבי נחמן היה הכין עצמו לנסוע לארץ ישראל (נסיעתו השניה בשנת תקכ"ד). אבל כל זמן שהיה רבי נחמן במדינה, לא עברה האומה הנ"ל את הנהר דנייעפער, אף ששלחו פעמים אחדות חיילים למדינת פולין, לא יכלו להיכנס, וביום שעבר רבי נחמן את הדנעסטער, עברו הם את הדנייעפר ונכנסו לפולין.

 

[אוהב ספר]

פעם אחת היה הבעל-שם-טוב מספר בשבחו של הרב מורינו נחמן האראדאנקער בפניו, והוא היה יושב בריחוק מקום ממנו, אזי הקריב את עצמו והרכין את אזנו לשמוע. והיה בעיני העם לפלא שמרכין רבי נחמן אזנו לשמוע שבחו, ושאלו העם את הרב הבעל-שם-טוב על זה, ואמר להם כי הרב מורינו נחמן ביקש מהשם יתברך שיתנו לו במתנה, שלא ישמע כי אם מה שצריך לשמוע, וזה שאני מספר בשבחו אינו שומע, והוא כאשר ראה שפתי נעות וקולי לא ישמע, היה סבור שאני מדבר בדברי תורה, לכן הרכין את עצמו לשמוע מקרוב. והמופת לזה, כשאני מדבר דברי תורה אז הוא שומע אפילו מרחוק.

"שבחי הבעש"ט" (ירושלים תש"נ) ע' רס"ג

 

[אוהב ספר]

רבינו [הרה"ק רבי נחמן מהורדנקא זי"ע] היה מהששים גבורים של הבעש"ט,ומראשי המקורבים אליו, כפי שנראה מכמה עובדות שהיו בינו ובין רבו. מסופר כי כשגילה הבעש"ט לתלמידיו את סוד כוונת המקוה, העירו התלמידים על השינויים שיש בהם, כלפי הכוונות שגילה האריז"ל "וכאשר שמע הבעש"ט הק' דבר זה מהם תיכף השליך ראשו לאחוריו, ופניו נעשו לפיד אש ועיניו בולטות, כדרכו בהתפשטות הגשמיות בעת עלייתו בעולמות העליונים וכו', ובקצה השולחן ישב ר' נחמן האראדנקיר וכו' נפלה עליו תרדמה גדולה וכו', והוא נרדם אצל השולחן הטהור וכו', ובתוך שינתו חלם וכו', ובתוך כך בא הבעל שם טוב והתחיל לדרוש הדרוש הזה בכוונת המקוה, ועמד לנגדו איש רך בשנים וסתר את דברי הבעש"ט, ושאל מי הוא זה, ואמרו שהוא האר"י ז"ל, ונמשך הפלפול ביניהם זמן רב עד ששמע איך האריז"ל הודה לדברי הבעש"ט, ובתוך כך הקיץ ר' נחמן משינתו, ותיכף ישב הבעש"ט ואמר: נחמן, אני לקחתי אותך להיות עד בדבר זה, תעיד האם לא הודה לי האריז"ל". ("סיפורים נוראים" לבעל "מצרף העבודה", הובא בספר "בעל שם טוב" פרשת יתרו"במקור מים חיים" אות טז, ועיי"ש בפנים מאות י"ב עד אות ט"ו סוד כוונות המקוה של הבעש"ט, מסידור הרה"ק בעל ה"תניא" זי"ע ומ"ליקוטים יקרים" ועוד)

הרב חיים שלום פרוש ז"ל "אור יקרות" (ירושלים תשנ"ח) ח"א, ע' קל"ח

 

[אוהב ספר]

רבי נחמן מהאראדענקע היתה לו מדה שהיה אומר על כל דבר שראה או שאירע לו שהוא טוב ולטובה. והיתה אמונתו חזקה כעמוד של ברזל. פעם אחת העמידו אנשי חיל בקהלת קדש מעזבוז אצל היהודים. אמר לו הבעל-שם-טוב: לרבי נחמן התפלל שלא יעמדו אנשי חיל בבתי היהודים, אמר לו: רבי נחמן שזה לטובה. אמר לו הבעל-שם-טוב: כמה יפה שלא היית בדורו של המן, שהיית אומר על הגזרה שגם זה טוב...
פעם אחת נסע רבי נחמן מהאראדענקע עם הרב דקהילה קדושה פולנאי בעל התולדות מקהלת נעמרוב להבעל-שם-טוב על שבת. וביום הששי נסעו ופגעו באדון אחד במרכבה גדולה, ונסע גם כן באותו הדרך ולאותו צד שהם נוסעים. והיה נוסע לאט. והיו יראים להעביר אותו. והכה הרב את ידיו ואמר: ווי! ווי! כי אנחנו מחללים את השבת חס ושלום. והיה מצטער בצער גדול. ורבי נחמן אמר שהוא לטובה, ונוסף עוד על צערו, מה שרבי נחמן אומר.
ובשעה קלה פגעו מחנה גדולה מאד של נכרים הולכים עם משאות, והשלג מצידי הדרך היה גדול מאוד ולא יכלו בשום אופן לעבור עליהם כי הלכו גם כן בזו הדרך לאותו צד ולא לקראתם. ונסעו לאט, ואם היו הולכים אחריהם היו יכולים לחלל שבת. וכשראו הנכרים עם המשאות את האדון, פנו כולם מן הדרך מיראת האדון ועברו גם רבי נחמן והתולדות את מחנה הנכרים. ואחר כך באו רבי נחמן והתולדות לפרשת דרכים ונסע האדון לדרכו לדרך אחר, והם נסעו מצד שני ובאו בעוד היום גדול. והיה באמת לטובה נסיעת האדון, כי המחנה נסעו לאט, ואם היו נוסעים אחריהם בודאי היו מחללים שבת. כל זה שמעתי מהרב דקהילה קדושה פולנאי.

"שבחי הבעש"ט" (ירושלים תש"נ) ע' קצ"ח