שיל"ת

משתמש ותיק
gemgemgemgem
הודעות
392
תודות
1,234
נקודות
119
גמרא מנחות נ"ו ע"ב.
"ההוא מיבעי ליה לכדתניא וכל מום לא יהיה בו אין לי אלא שלא יהא בו מום מנין שלא יגרום לו ע"י אחרים שלא יניח בצק או דבילה על גבי האוזן כדי שיבא הכלב ויטלנו ת"ל כל מום אמר מום ואמר כל מום" ע"כ.

הגמרא מביאה דרשה לכך שיהיה איסור לעשות מום בקרבן בגרמא.
ויש לעיין מדוע נצרכה לדרשה זו והרי אם גרמא חייב בדיני שמים אין הסתברות שיוכל לכתחילה לעבור על איסור זה בגרמא וכי להזיק מותר להזיק בגרמא לכתחילה.
או שמא יש מקום לחלק בין איסור לממון...
אשמח לצדדים וישובים בדבר.
 
רק בנזיקין אומרים "גרמא בנזיקין" אסור וחייב בדיני שמים, אבל בשאר מקומות כגון בשבת ומחיקת השם, אמרינן שמעשה הוא דאסור אבל גרמא מותר, זה נדרש מלשון הפסוק. (מה שיש לדון, אם בשביל זה צריך לשון עשיה דוקא, או כל לשון מועילה לזה, כדמשמע בגמרא שהבאת)
השאלה היא הפוכה, למה בנזיקין גרמא בנזיקין אסור, בפשטות, זה בגלל שעיקר הקפידא של התורה היא שהניזק לא יוזק, ומשכך, פשיטא שלא שייך להתיר בגרמא ואף שייך לחייב בדיני שמים (זה שאסור לכתחילה זה גם בלא"ה מצד ואהבת לרעך כמוך, השבת אבידה ולפני עיור).
 
אבל בשאר מקומות כגון בשבת
שבת שונה, שכן איתא בהכונס גרמא בנזיקין פטור, אבל בשבת מלאכת מחשבת אוסרה תורה וחיב, ויתכן שמקום שמותר הינו כי אינו מלאכת מחשבת לענין קרבן אולי מותר כי אינו פסיק רישיה
 

חברים מקוונים לאחרונה

משתמשים שצופים באשכול הזה

חזור
חלק עליון