תמוז ג' תמוז - רבי יהושע ישעיה נויבירט (1 צופה)

[אוהב ספר]

הרב יהושע ישעיה נויבירט היה מרבני שכונת בית וגן בירושלים; מייסד וראש ישיבת חכמת שלמה וישיבת פני שמואל. נודע בעיקר בזכות ספרו שמירת שבת כהלכתה הנחשב לאחד מספרי היסוד בתחום הלכות שבת. ספר זה הקנה לרב נויבירט מקום מכובד ביותר בין הפוסקים בהלכות שבת.

נפטר בשנת תשע"ג

הערך במכלול (לא ראיתי צורך להעתיקו לכאן):

רבי יהושע ישעיה נויבירט – המכלול

www.hamichlol.org.il

 

[אוהב ספר]

 

[אוהב ספר]

עלייתו של הרב יהושע נויבירט זצ"ל לארץ ישראל באוניית מעפילים​

במהדורה האחרונה, המחודשת, של הספר "שמירת שבת כהלכתה" מאת מו"ר הרב יהושע ישעיה נויבירט זצ"ל, במאמר ההקדמה "טוב להודות לה'", מסופר על ההצלה הנפלאה והפלאית של משפחתם, משפחת הרב אהרן נויבירט זצ"ל, בתקופת השואה, כאשר הם התחבאו בדירת מסתור באמסטרדם בתנאים קשים, אך שרדו ולא נתגלו.

בהמשך כתוב שם (עמ' 38-39) שהרב נויבירט זצ"ל עלה אחרי המלחמה לארץ ישראל באוניית מעפילים. הוא עשה את דרכו מהולנד לצרפת באביב שנת תש"ו בתוך קבוצה של צעירים דתיים, ובנסיעתם הם עברו את הגבולות באופן לא לגאלי כשהם לבושים במדים של חיילים אמריקנים. בהגיעם למרסיי הם נאלצו, לצערם הרב, לעלות על אוניית המעפילים בשבת. הדבר ציער את הרב נויבירט במיוחד, מפני שבכל שנות המלחמה הוא ובני משפחתו הצליחו לשמור שבת עד כמה שזה היה אפשרי, וכאן כשהגיעה החירות, בעלייה לארץ ישראל, עליו לחלל את השבת. הוא חשב שהמארגנים יכלו לאפשר לנוסעים הדתיים להביא את חפציהם לנמל ולעלות על האונייה אחרי צאת השבת. בכל זאת הרב נויבירט הצעיר החליט שבמצב הנתון מותר לעלות לאונייה בשבת, משום שאם לא יעלה הוא יישאר במרסיי בלי אשרת כניסה לצרפת, בלי מזון ובלי מקום שהוא יכול ללכת אליו, ובזמנים האלו היה בכך צד של סכנה. בכל אופן, בעקבות האירוע הזה הרב קיבל על עצמו 'לעשות משהו עבור השבת', וכך לאחר שנים עלה בלבו הרעיון לכתוב את הספר 'שמירת השבת כהלכתה', והשאר היסטוריה.

בארכיון הציוני המרכזי, בגנזך המדינה ובארכיונים נוספים, גנוז חומר תיעודי רב על אוניות המעפילים ועל "עליה ב'" – העלייה הבלתי חוקית, שהביאה לארץ רבבות עולים בתקופת המנדט הבריטי. על אוניית המעפילים בה נסע הרב נויבירט כתוב שהיא הפליגה מנמל על יד מרסיי ביום ראשון, 23 ביוני 1946 (כ"ד בסיוון תש"ו) עם 999 נוסעים, גברים, נשים, זקנים וילדים מארצות רבות, והנוסעים הועלו על האונייה ביום שלפני ההפלגה, דהיינו בשבת. להפלגה זו הצטרף העיתונאי היהודי-אמריקני הנודע איזידור פיינשטיין-סטון (I. F. Stone ), שאף פרסם על הפלגתה ספר באנגלית בשם "בדרך המחתרת לפלסטינה". גם הוא כתב בספרו שבין המעפילים הדתיים התעוררה השאלה האם מותר לעלות לאונייה בשבת, ושרובם הגדול עלו.

נראה שהייתה סיבה שאונייה זו, וגם אוניות מעפילים אחרות, הפליגו דווקא ביום ראשון. כדי להביא את המעפילים לאונייה וכדי לאפשר את הפלגתה היה צורך לבצע שרשרת ארוכה של פעולות סודיות ובלתי-חוקיות. יום ראשון היה היום המתאים ביותר לפעולות אלו, כי מרבית הפקידים של רשויות הנמל היו אז בחופשה. בסדרת המאמרים של פרופ' מאיר שורץ הי"ו על הפלגת אוניית המעפילים המפורסמת "אקסודוס - יציאת אירופה תש"ז" מסופר שאוניות מלחמה של הצי המלכותי הבריטי היו אורבות לאוניות המעפילים סמוך לחופי צרפת, ויתכן שגם הפעילות של האוניות האלו הייתה מצומצמת בימי ראשון יחסית לימים אחרים.

מעניין לציין שכבר היה "תקדים" לכך שעברו על איסור דרבנן לצורך העלייה לארץ ישראל. בדרשותיו מחדש החתם סופר שנעמי התירה לעצמה את האיסור דרבנן של הליכה ביו"ט מחוץ לתחום כדי לשוב אל ארץ יהודה, כמו שאמרו חז"ל שמשום ישוב ארץ ישראל מותר להעלות בערכאות ולכתוב אונו בשבת ע"י גוי, וכך נפסק להלכה. החתם סופר מסתמך על המדרש האומר שנעמי ורות הגיעו לבית לחם ממואב בט"ז בניסן ביום קצירת העומר, והן הלכו ביום טוב יותר מתחום שבת כדי להזדרז להגיע למחוז חפצם בארץ ישראל (להלכה הותרה רק אמירה לגוי לצורך רכישת קרקע בארץ ישראל, ולא איסורים אחרים).

בהמשך הרב נויבירט זצ"ל מספר: 'נסענו באוניית דייגים טורקית בתנאים קשים. מהחום וממעט האוכל אנשים חלשים וחולים נפטרו, והיה צריך להוריד את גופותיהם לים כדי למנוע התפשטות מחלות. הגענו לחוף הארץ, ונתפסנו מיד על ידי האנגלים. ברוך ה' שנותרתי בחיים אחרי הנסיעה הזאת, שגם מזון כמעט לא היה לנו מלבד מעט לחם וריבה. בהגיענו ארצה הובילו אותנו האנגלים הישר למחנה עתלית, שם שהיתי עד אחרי ט' באב'...

רצוף בזה צילום של עמוד מרשימת הנוסעים שהגיעו ארצה בג' תמוז תש"ו (2/7/46) באוניית המעפילים "ביריה". העולה מס' 591 באוניה זו הוא יהושע ישעיה נויוירט.

 

[אוהב ספר]

"הגרש"ז אויעבאך זצ"ל, תהה לא פעם כיצד אני יכול להכיר טובה להרב נויבירט, שפרסם את הלכות השבת בכל רחבי תבל" – מספר הגר"י גנס, וחושף לראשונה אימתי החל הרעיון להוציא לאור עולם את החיבור המיוחד, באותם ימים שלא היה מצוי עניין הוצאת הספרים כמו בימינו.

בתקופות האחרונות, לאור התפשטות המכשירים החשמליים למיניהם ושאר הכלים הטכנולוגיים, ולאחר מכן עם כניסת המחשב, השתנו הדברים לבלי הכר, ונוצר חלל גדול בכל מה שקשור לתרגום ההלכות שבגמרא ובפוסקים אל המציאות בבית ובמטבח.

את החלל הזה מילא החיבור פורץ הדרך 'שמירת שבת כהלכתה', אשר נטל על עצמו להעתיק את העקרונות ההלכתיים מן הכתובים אל המציאות המודרנית החדשה. הוא היה החלוץ לפני המחנה, שצעד בארץ לא זרועה, וסלל את הדרך לחיבורים נוספים מאז ועד היום שעוסקים במלאכה זו של הורדת 'דבר ה' זו הלכה' אל המציאות בפועל.

משהתוודע הגרש"ז אויערבאך זצ"ל לתפוצתו האדירה של הספר 'שמירת שבת כהלכתה' כבר במהדורה הראשונה, התבטא כי הוא מופתע, וכי לא חלם שהספר הזה יכבוש את העולם היהודי בכזו מהירות. הגרש"ז הדגיש כי חלה עליו כעת אחריות רבה, שבמהדורה הבאה יזוקקו הדברים שבעתיים. עשר שנים תמימות עבר הגרש"ז שוב ושוב על הספר, וגם מסר אותו לקבוצת ת"ח שיעברו, יגיהו, יאירו ויעירו, ורק לאחר מכן ניתן היה לברך על המוגמר, ולהוציאו שוב במהדורה שנייה.

 

[אוהב ספר]

"זכורני, שמרן הגר"ז אויערבך זצ"ל, שרבינו היה קשור עמו בעבותות אהבה שלא ניתנים לתיאור, ראה כי הוא מקפיד הרבה ללמוד בספרי הלכה, וליבן עמו הרבה מהלכות השבת שהתעוררו על שולחנו", מוסיף הגר"י גנס שליט"א.

"משהבחין רבינו כי מידי יום ביומו נערמות שאלות רבות וסבוכות שמתעוררות בשל הטכנולוגיה המתקדמת מחד, ובשל הקושי לדמות מילתא למילתא בדברים שנאמרו במשנ"ב, החליט כי אולי מן הראוי להוציא ספר מקיף הלכתי, בעבור אלו שמתקשים לראות כל דבר במשנ"ב כתשובה מעשית לשאלתם הדורשת הכרעה מהירה וברורה.

"הגרש"ז שהיה מורו ורבו המובהק, אמר לו שילמד מסכת שבת עם כל דברי הראשונים והפוסקים, והוא למד כן ג' שנים, ורכש בה שליטה עצומה. חלק גדול מאותם עניינים זכיתי ללמוד עמו בחברותא, ומלבד זאת למדתי עמו לא אחת ענייני יו"ד ועוד, ואני יכול להעיד שהוא שלט שליטה מקפת בכל חלקי השו"ע. המיוחד אצלו הייתה הבהירות, הוא ידע לכתוב את הדברים הלכה למעשה.

"ישנו דבר שאותי הפליא ממש: מתחילת כתיבת הדברים בספרו, הייתי עמו יחד וראיתי את כל הנכתב על ידו ולא היתה אצלו מעולם מחיקה, כל מה שנכתב היה בבהירות מקסימלית בצורה מושלמת, כל מה שנעשה לאחר מכן היה רק להוסיף על הדברים ולהביא פרטים נוספים, אך ההלכות שהעלה על הכתב היו בתכלית הבהירות מרגע כתיבתם ללא כל מחיקה, והיה הדבר לפלא ממש".

 

[אוהב ספר]

עוד סיפר הגר"י גנס: "מורינו רבי יהושע היה בקשר הדוק עם הגר"י אברמסקי זצ"ל, שאף שדרכו היתה שלא נותן הסכמות לספרים, אך לספרו של מורינו כתב הסכמה נלהבת".

 

[אוהב ספר]

הגר"י גנס נשאל האם רבינו אכן האמין שהספר יעורר מהפיכה כה גדולה בעולם כולו? וענה: "האמת שחשש מאוד בתחילה, אמנם הוא היה מחובר מאוד להלכה, הוא הנהיג את לימוד ההלכה בישיבת 'קול תורה', והיה דבוק מאוד במורו ורבו הגרש"ז בכל פסיקותיו והכרעותיו ההלכתיות, וגם התעסק ביתר תחומי ההלכה בישיבה, כגון ענייני מזוזות ועוד. אך המיוחד בו היה כח הפסק שהוא ניחן בו, הוא יכול היה לגשת להלכה, לפרק את הצדדים שבה לגורמים בהירים ומוחלטים, עד שהיה מגיע בעמלו להלכה המתבקשת בכל דבר ועניין. הסיבה שהוא הצליח בספרו כל כך, היא משום שהוא לקח את ספרו הנודע של מרן הח"ח שנועד בעיקרו ללמדנים ומבינים בלימוד, והעביר אותו בבהירות מדהימה לעולם המעשה.

"עד היום אני זוכר שבעל הדפוס שהדפיס לו בשעתו את הספר שאל אותי, כמי שסייע בעדו וכתב עמו הרבה, מדוע שספר כזה ילך ויקבל תהודה אצל עמך בית ישראל? אמרתי לו בהחלטיות – 'אני מכיר את האיש היטב, ואת העבודה שהוא השקיע בכתיבת הדברים הלכה ולמעשה, והוא עשה דבר שלא היה כמותו, שכיום גם אדם שקשה לו ללמוד את המשנה ברורה ולדעת כל דבר לפרטו, מוצא בספר את מבוקשו בדברים המצויים מידי שבת בשבתו'. הייחודיות בספרו שהוא מדבר הלכה למעשה לבית היהודי, בשים לב לבעיות שהתעוררו בזמננו. מלבד זאת כל השאלות החדשות שהתעוררו בתקופת הזמן שלאחר המשנה ברורה, את כל זה הוא חקר ובדק וקבע מסמרות שאותם הוא הביא לראשונה לדפוס בצורה קולחת ובהירה מאין כמותה.

"אני נזכר שרבי יהושע עצמו אמר לי: אני לא יודע אם זה ילך, והוא התלבט אם להוציא זאת לאור עולם, אלו היו זמנים שלא היה כ"כ קל להדפיס ספרים. אמרתי לו – 'רבי יהושע תעשה ניסיון, ותראה אם הדבר יתקבל בבית מדרשא או לאו'. הוא אכן שמע לעצתי, ותוך חודשיים בלבד מכר כ -5000 ספרים, והיה הדבר לפלא ממש באותה תקופה, שלא היה כמעט ספר שנמכר בתפוצה כה גדולה בזמן כה קצר. לא אשכח כיצד בא אלי לאחמ"כ המפיץ להודות לי, על שדרבנתי אותו להוציא זאת לאור עולם, באומרו, שתוך חודשיים הוא הרוויח מכך אלפי דולרים, ולא ציפה שהספר יתקבל כ"כ".

 

[אוהב ספר]

מספר נכדו: "שאלתי את סבא 'איך זכית לכך?' וסבא במתק לשונו דחה: 'בזכות הנכדים', לא הרפיתי, הרי הספר נחל הצלחה עצומה לפני שנולדו הנכדים… ואז אמר סבא משפט שפתח לי אור חדש על הספר ומחברו: 'משום שלא הייתה לי שום כוונה בכתיבתו, לא בשביל כסף ולא בשביל כבוד, אך ורק בשביל שכל יהודי יוכל לדעת מה מותר לעשות בשבת ומה אסור'…".

 

[אוהב ספר]

סיפר הגר"י גנס שליט"א: "עד היום לא אוכל לשכוח את אותו רגע בו מו"ר מרן הגרש"ז זצ"ל אמר לי באחד הימים בגילוי של שמחה ובפנים מאירות – 'ברוך ה' היום גמרתי את השמירת שבת כהלכתה!'".

וכך היה בכל צעד וצעד. אנשים לא יודעים כמה השקעה טמונה ביצירת החיבור, כל הגהה לשונית, הגהה הלכתית ועוד כהנה וכהנה.

 

[אוהב ספר]

סיפר אחד מבני מרן הגרש"ז זצ"ל, שפעם דנו בבית בשאלה מסוימת אודות ההלכה הנצרכת בה, ואביהם ביקש שיביאו לו את הספר 'שמירת שבת', שם יראה מהי ההלכה.

 

[אוהב ספר]

כשנשאל פעם אחד מפוסקי ההלכה על שאלה מסוימת בהלכות שבת אם הדבר מותר, הורה אותו פוסק כי יש להתיר זאת. אותו יהודי שאל את הרב בתמימותו – אבל ראיתי בשמירת שבת שהדבר אסור, ואז חזר הרב ואמר לשואל שאם כן, אסור. וכששאל אחד מבני הבית את הרב, האם אין בכוחו לחלוק על השמירת שבת? סיפר שפגש פעם יהודי פשוט שלא שמר דבר מה בהלכות שבת, ושוחח עמו על כך באומרו שבגמרא כתוב שחייבים לשמור זאת בשבת, והלה הגיב בלצון שלא ניתן לפסוק הלכה מגמרא, וכשאמר לו שזו גם דעת השו"ע, והביאו המשנה ברורה להלכה, הוא נותר בשלו – מי אמר שזו ההלכה לדעת כולם? אך כשאמר לו ש'גם השמירת שבת אוסר זאת' – הוא מייד קיבל ונהג כך. ואמר הרב – 'אם כך מתייחסים יהודים ל'שמירת שבת', איך אוכל לחלוק על פסקו?'.

 

[אוהב ספר]

כל אימת שסיים עוד נדבך בספרו, היה שותה לחיים מרוב שמחה לגמרה של מצווה.

 

[אוהב ספר]

בספרו מצא רבינו היתר להשתמש ב'מעלית שבת', ובפרט לחולים ותשושים. אך על עצמו החמיר גם בשנות זקנותו, ולא חס על כוחותיו, וכשחזר מהתפילה בשבת היה מטפס כעשרים דקות במעלה המדרגות, כשהוא נח בין קומה לקומה על כיסא מיוחד שהכינו עבורו.

אף שבהלכות מסוימות הראה מקום להקל, לעצמו היה מחמיר בכל פרט ופרט הלכתי, השתמש בשבת רק בחשמל שבת (גנרטור) ואף יזם וסייע בהקמת גנרטור בשכונת בית וגן.