דינים ומנהגים שנדחו בגלל יוהרא (1 צופה)

[נדיב לב]

רכזתי פעם רשימה חלקית אז למה לא לשתף את הציבור?
מוזמנים להוסיף עוד דינים ופוסקים שעסקו בנושא.

באר היטב או"ח - סימן לד ס"ק ו' כתב וז"ל: בחסידות - נשאלתי על איש אחד שהיה נוהג להניח תפילין של ר"ת לאחר התפלה בפרהסיא בפני הקהל אי מחזי כיוהרא פסק בתשובת מהר"ש הלוי שמיחזי כיוהרא וצריך שיבטל מנהגו. וכ"כ בתשובת שבות יעקב ח"ב סימן מ"ד שאפילו אם מקצת עושין יש בו משום יוהרא. ואם מניחן בפני אדם גדול שאין נוהג להניחם כי אם בקרב ביתו ודאי מחזי כיוהרא ע"ש עכ"ל. ועיי"ע בענין יוהרא באר היטב שם סימן קסה.

שערי תשובה - סימן א כתב וז"ל: וכתב בשבות יעקב ח"ג סי' מ"ד שאין לעשות תפלת חצות בפרהסיא רק בצנעא דכתיב הצנע לכת ולכן מה שקצת יחידי סגולה עושים כן בבהכ"נ בעשרה יש בזה משום יוהרא אם אין כל הציבור עושים כן ע"ש אך האידנא נהוג עלמא למעבד הכי ואין בזה משום יוהרא בכל ענין וכ"כ בברכי יוסף על דברי השב"י וז"ל באזנינו שמענו ועינינו ראו בכמה עיירות פשט המנהג להיפך ע"ש. עכ"ל.

פרי מגדים או"ח - משבצות זהב - סימן עא ס"ק ב' כתב וז"ל: ואפילו. עי' ט"ז. מ"ש ולא דמי לחתן דפסקינן דאין חייבין לקרות לכאורה מלת "דאין" טעות סופר ור"ל בסי' עי"ן פסק בשו"ע דבזה"ז קורא משמע חיובא (עי' מ"ש שם) א"כ למה כאן אין חילוק בין זמן התלמוד לעכשיו ותירץ דהתם בכוונה עכשיו יוהרא אם לא יקרא משא"כ כאן דפטור משום שאין מי שישא משאו או כבודו אין חילוק בזמן הזה. ואם נגרוס דאין חייבין קאי למה שפסק השו"ע בסי' עי"ן מדינא דש"ס דפטור ואין חייבין, הא רצה קורא אף מדין הש"ס, ועכשיו מחוייב, והיינו כרמב"ם ז"ל כל הפטור מק"ש אם רצה קורא ונכלל גם אונן כמ"ש הב"י בסי' עי"ן וא"כ איך פסק כאן דאין רשאי להחמיר עכ"פ באין מי שישא משאו, לזה אמר דכאן יש טעם כבודו או משאו פסק דלא כרמב"ם, משא"כ לעיל משום כוונה אם רצה רשאי ועי' ב"ח ועטרת זקנים. ומ"ש אונן ילך לבית הכנסת ויאמר קדיש אם יש מתעסקין דליכא רק מפני "כבודו" וזה כבודו שיאמר קדיש, ועי' א"ר סי' קל"ג אות ב' וביור"ד סי' שע"ו בט"ז אות ד' דבחול אין אומר קדיש מיירי באין מתעסקין רק הוא אז איכא משאו אסור לומר קדיש. ובנקודת הכסף ביור"ד דכל זמן שלא נקבר המת אין דין גיהנם ואין קדיש להציל מגיהנם, ויראה אם אין אבלים אחרים שאין גוזל רשאי לומר קדיש כה"ג שכתב הט"ז: עכ"ל.

ועוד בפרי מגדים כתב שענין יוהרא שייך אף בפני עצמו.
פרי מגדים אשל אברהם - או"ח סימן סג ס"ק ב' כתב וז"ל: מי. עי' מג"א. המעיין ביש"ש שם משמע דאפילו בינו לבין עצמו כל שיש יוהרא (מצינו יוהרא אף בפני עצמו) עכ"ל.
ועיי"ע בפרי מגדים שם סימן קכח ס"ק י' לגבי נטילת כהן עם יש חשש יוהרא.

אמנם עיין ברכי יוסף או"ח - סימן לב כתב וז"ל: וראיתי בספר יד מלאכי הנדפס מחדש שבח"ג (כללי הדינים) סי' שכ"ד כתב וז"ל, כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט, היינו דוקא כשעושה אותו ליוהרא ולבטל דברי חברו, אבל כשעושה לשם שמים אז יש לו שכר. ומטי בה משם הגהות הרמב"ם שבספר מעיל שמואל פ"א דת"ת. וקרובים דבריו למ"ש הרב שבות יעקב בח"ב סי' מ"ד, שכתב, דה"ד בפרהסיא דמיחזי כיוהרא, אבל בצנעה רשאי להחמיר. וכבר הבאתי דבריו בשערי שם, ואנא נפשאי כתבית שם דלא משמע הכי מלשון הפוסקים, אלא אפילו עושה והוא באחד, הדיוט מיקרי, ולאו מטעם יוהרא נגעו בה. וכן נראה דאפילו עושה לשם שמים, זה שמו אשר יקראו הדיוט: אמנם השתא חזינא להמרדכי בריש ברכות שכתב דהמחמיר לקרות ק"ש בלילה מיחזי כיוהרא, שכל העושה דבר שאינו צריך לעשות נקרא הדיוט, אא"כ הורגל בפרישות בשאר דברים, עכ"ל. ומזה יש סעד למ"ש הרבנים הנז' דהא דנקרא הדיוט היינו משום יוהרא. אבל אין משמע כן מדברי שאר פוסקים. גם מדברי המרדכי למדנו דאם הורגל בפרישות בשאר דברים אינו נקרא הדיוט, ויכול להחמיר. ובזה תנוח דעתנו בחקירת הרב באר שבע והרב מגן אברהם הנז', דזימנין אמרי נקרא הדיוט, וזימנין מצינו כמה חומרות, די"ל דלמאן דנקיט חומריה מתנייתא והוא נוהג תדיר בפרישות שרי ליה להחמיר, אבל מי שאינו נוהג בפרישות נקרא הדיוט. ועיין מה שהביא הרב יד מלאכי שם בח"ג אות של"ו משם הרב יד אהרן בא"ח בסימן טו"ב, וק"ק דהן הן דברי הריטב"א בקידושין (לא. ד"ה דאמר) כמ"ש בשערי שם, והוא רמז באות שכ"ד דברי הריטב"א, ומאחר שכן אמאי באות של"ו מטי בה משם הרב יד אהרן. ועיין מ"ש הרמב"ם בפי' המשנה פ"ג דסוטה (מ"ג) גבי חסיד שוטה ע"ש: עכ"ל.

מחזיק ברכה או"ח - סימן סימן רעד סעיף ב' כתב וז"ל: והאמת דמי שאין לו יד בקבלה אין לומר ולהזכיר או אפילו להרהר הסודות הכתובים בסדור האר"י זצ"ל או קיצורים אחרים באין מבין שהוא קרוב להפסד יותר ושרי להו מאריהו למתפללים מתוך סדורי האר"י ז"ל ולא ידעו ולא יבינו דאם מכונים איזה דבר טועים מאד. ואי לאו, אסור משום יוהרא וגונב דעת: עכ"ל.

מחזיק ברכה שם סימן סימן תסז כתב לבאר מדוע ליכא משום יוהרא בחומרא דחמץ וז"ל: ומ"מ אשר תאוה נפשו להחמיר בזה וכיוצא בזה אין מזניחין אותו כי כו"ע ידעי דבפסח כל אחד מחמיר לעצמו ועושה גדרות וסייגים כי רב הוא תוקף איסור חמץ החמור מכל איסורין שבתורה כאשר בירר הרדב"ז בתשו' דפוס פיורד"א סי' מתו"ק. ואינו יוהרא ולא דבר תמוה כי כל העם מקצה יודעים היו כמה מיני חומרות עושה כל אחד כאשר תאוה נפשו ובכי האי גונא ליכא משום לעז. ומיהו את צנועים חכמה להחמיר כרצונו בביתו ובחומותיו ולישמט כל מה דמצי שלא לגלות מסתוריו ואם הגיע להוראה גם הוא יורה על פי הדין דוקא.ושרי להו מאריהו למתפללים מתוך סדורי האר"י ז"ל ולא ידעו ולא יבינו דאם מכונים איזה דבר טועים מאד. ואי לאו, אסור משום יוהרא וגונב דעת: עכ"ל.

וכעי"ז כ"כ בברכי יוסף או"ח - סימן תנג סעיף ז' דין ד' וז"ל: מצות מצה וכו' משעת קצירה וכו'. יש נוהגין לאכול כל המצה שאוכל בפסח שיהיו החיטים שמורים משעת קצירה, ואין בזה לא משום יוהרא ולא משום מחלקת ולא משום לא תתגודדו. הרב דברי יוסף סי' מ"ה. ע"ש שהאריך. בכל פרטי הדינים והחומרות: עכ"ל.

בן איש חי - הלכות שנה ראשונה - פרשת נצבים כתב וז"ל: ולכן תקנו להתענות ערב ראש השנה, כדי שיכנס האדם לעשרת ימי תשובה, בהכנעה ושברון לב, כי התענית עושה הכנעה בלב האדם, ורוב ציבור נהגו בתענית זה של ערב ראש השנה, ואין בזה יוהרא אם יכירו בו אחרים שהוא מתענה, ויש סמך לתענית זה ממדרש תנחומא, כמבואר בלבוש ז"ל, ולכן טוב שכל אדם ינהוג בתענית זה, חוץ מחלוש הרבה, וזקן וקטן: עכ"ל.

משנה ברורה סימן לד ס"ק ט"ז כתב וז"ל: כן - היינו אפילו אם ירצה להניחם רק אחר התפלה וכתב הבה"ט באיש אחד שהיה נוהג להניח תפילין דר"ת לאחר התפלה בפרהסיא בפני הקהל אי מחזי כיוהרא פסק בתשובת מהר"ש הלוי דמחזי כיוהרא וצריך שיבטל מנהגו וכ"כ בתשו' שבות יעקב ח"ב סימן מ"ד שאפילו אם מקצת עושין יש בו משום יוהרא ואם מניחן בפני אדם גדול שאין נוהג להניחן כ"א בקרב ביתו ודאי מחזי כיוהרא ע"ש:

ושם בס"ק י"ז כתב וז"ל: חסידות - שכיון שהעולם נוהגין כרש"י נראה כיוהרא מי שחושש להחמיר ע"ע בזה אם אינו מוחזק שמחמיר ע"ע ג"כ בשאר דברים:

ועיי"ע במשנה ברורה סימן סג ס"ק ח', ושם סימן קכג ס"ק יז, ושם סימן קמז ס"ק ב', ושם סימן תקעה ס"ק ג'.

ובשו"ע אורח חיים - סימן צה סעיף ג', ושם סימן קכג סעיף ד'.

 

[לחושבי שמו]

וואוו איזה ידיעות!!!!!!!!!!!!!
רק אוסיף חתן בק''ש שכתב המ''ב שאף אם יודע בעצמו שיכול לכון תמיד בק''ש בכל אופן חייב בק''ש משום יוהרא.
אני מקוה שלא טעיתי משום דזה מהזיכרון.

 

[אמרי שפר]

רמ״א הלכות ציצית סי׳ י״ז גבי חיוב נשים בציצית
״ומ״מ אם רוצים לעוטפו ולברך עליו הרשות בידם כמו שאר מצוות עשה שהזמן גרמא, אך מחזי כיוהרא ולכן אין להם ללבוש ציצית הואיל ואינו חובת גברא, פירוש אינו חייב לקנות לו טלית כדי שיתחייב בציצית״