האם הגומא שתחת האף - היא מהמלאך שמלמד את התורה?

[גרינפלד]

ראיתי מובא מהגרח"ק זצ"ל, שאין לזה מקור בשום מקום.

 

[י"ג מידות]

תמיד הוקשה לי למה גם לגויים יש גומה כזאת

 

[תלמיד וחבר]

השאלה היא למה להניח שכן
ומומלץ לברר אצל טכנאית אולטרסאונד האם הגומה קיימת קודם הלידה...

 

[י"ג מידות]

השאלה היא למה להניח שכן
ומומלץ לברר אצל טכנאית אולטרסאונד האם הגומה קיימת קודם הלידה...

בדקתי והתשובה שכן.

 

[עד נאמן]

תמיד הוקשה לי למה גם לגויים יש גומה כזאת

כי למדום ז' מצוות בני נח, ושבועה שלא ידחקום יותר מדאי...

 

[חלקינו בתורתך]

ידוע המעשה עם ר' אהרן בעלזער כמדומני,
שהיה ילד שידע את כל התורה כולה,
והביאו אותו להבעלזער רוב,
ונתן לו מכה מתחת לאף,
ומיד שכח הכל.

 

[אוראל סולטן]

בגמרא נידה ל' ע"ב כתוב שבא מלאך וסוטרו וכו', אולי משם זה הגיע. ונראה לי שהשורש לדעה הנ"ל מוזכר כבר בספרי קבלה כגון עמק המלך וספרי הרמ"ע מפאנו. וע"ע קובץ "שערי יצחק" טבת-אדר התש"ע (עמודים קלח-קלט).

 

[השר מקוצי]

ידוע המעשה עם ר' אהרן בעלזער כמדומני,
שהיה ילד שידע את כל התורה כולה,
והביאו אותו להבעלזער רוב,
ונתן לו מכה מתחת לאף,
ומיד שכח הכל.

הסיפור מוזכר בחיי עולם של הסטייפלער.
למעשה הילד ההוא חי וגר בנתניה והוא מכחיש שהרבי נתן לו פליק אלא למד איתו משניות או משהו כזה.

 

[גרינפלד]

תמיד הוקשה לי למה גם לגויים יש גומה כזאת

אולי כמו שכתוב במצורעים, שהקב"ה עשה שיהיה לגויים צרעת, כדי שלא יגידו שהיהודים הם עם של מצורעים,
וגם פה כדי שתהיה בחירה.

 

[גרינפלד]

תמיד הוקשה לי למה גם לגויים יש גומה כזאת

גם קשה מדוע לבנות יש זאת,
ויתכן שגם אותן מלמדים.

 

[גרינפלד]

כי למדום ז' מצוות בני נח

כן תירץ בשערי יצחק שציין הרב @אוראל סולטן.

 

[המאושר!]

ידוע המעשה עם ר' אהרן בעלזער כמדומני,
שהיה ילד שידע את כל התורה כולה,
והביאו אותו להבעלזער רוב,
ונתן לו מכה מתחת לאף,
ומיד שכח הכל.

תיקון: אבי מכיר אישית את אותו האיש עמו קרה מעשה זה.

הוא אישית לא זוכר ולא ידע אף פעם, מה עשה לו הרה"ק מבעלזא זצוק"ל, בכדי שישכח את כל מה שלמד. וכמובן, שהרה"ק מבעלזא עצמו לא סיפר לאף אחד מה הוא עשה.

זאת ועוד, לא ידוע לאף אחד, שכשהוא נולד, לא היה מתחת לאפו גומא, ורק כשיצא מחדר קדשו של הרה"ק יצא עם פרצוף חדש.

 

[חלקינו בתורתך]

תיקון: אבי מכיר אישית את אותו האיש עמו קרה מעשה זה.

והוא אישית לא זוכר ולא זכר אף פעם, מה עשה לו הרה"ק מבעלזא זצוק"ל, בכדי שישכח את כל מה שלמד. וכמובן, שהרה"ק מבעלזא עצמו לא סיפר לאף אחד מה הוא עשה.

זאת ועוד, לא ידוע לאף אחד, שכשהוא נולד, לא היה מתחת לאפו גומא, ורק כשיצא מחדר קדשו של הרה"ק יצא עם פרצוף חדש.

עכ"פ א"כ מה המקור של העולם להמעשה הנ"ל

 

[השר מקוצי]

הרב יעקב עדס שליט''א דיבר איתו והוא סיפר לו את הסיפור המלא והוא מובא באחד הספרים האחרונים של הרב עדס.

 

[המאושר!]

עכ"פ א"כ מה המקור של העולם להמעשה הנ"ל

הוא לבד מספר את זה.

אבל לא שהרה"ק דפק לו על האף.

כנראה, שהעולם הוסיפו בטעות שהוא דפק לו על האף - לפי האגדה שזה מה שהמלאך עושה.

 

[חלקינו בתורתך]

הרב יעקב עדס שליט''א דיבר איתו והוא סיפר לו את הסיפור המלא והוא מובא באחד הספרים האחרונים של הרב עדס.

ומה הסיפור המלא?

 

[אחד יחיד]

ראיתי מובא מהגרח"ק זצ"ל, שאין לזה מקור בשום מקום.

אכן, לא נמצא לזה מקור בכתובים.
וכפי הנראה נשתרש הטעות מהא:

בגמרא נידה ל' ע"ב כתוב שבא מלאך וסוטרו וכו'.

 

[תלמיד וחבר]

למעשה אני חושב שכולם מסכימים שהגומא לא קשורה באופן ישיר למלאך כזה או אחר
מעניין האם יש בזה ביטוי רוחני לדבר, וכפי שלאברי האדם ישנם ביטויים כלפי קומת האדם הרוחנית, ואולי גם כן זה שייך
ולמעשה אני לא יודע האם שייך לקשר דבר כזה למימרא שאומרת בא מלאך וסותרו על פיו, זה נקרא מעל פיו

 

[מגנא ומצלא]

ונתן לו מכה מתחת לאף,
ומיד שכח הכל.

לא היה ולא נברא:

ועי' כאן:

הילד שהמלאך שכח לסטור לו והוא מספר על כך לראשונה:

גאב”ד חרדים הרה”צ אשר אנשיל כ”ץ בעדות מפעימה על מעשה אמיתי שהיה עם הילד שידע את כל התורה כולה בכיתה א’ עד להתערבות האדמו”ר
וכך סיפר בעלון גאב”ד חרדים הרה”צ אשר אנשיל כ”ץ בעדות מפעימה על מעשה אמיתי שהיה.

חורף שנת תשי”ד, והעולם היהודי כולו רועש וגועש כמרקחה. ילד פלא מעיר הקודש ירושלים הפך לשיחת היום בכל שיח יהודי. הכל שחו אודות אותו ‘יניק שהמלאך שכח לסטרו על פיו וכתוצאה מכך לא שכח מאומה מכל התורה כולה’ ‘ילד התורה’.

התרחשות הסיפור הוא בן זמנינו, אך עדיין רבו בו הגירסאות. אי לכך אביא את הגירסא ששמעתי מבעל העובדה בכבודו ובעצמו, האי ניהו ידידי וידיד בית אבא הרה”ח ר’ ישראל משה מאנדל שליט”א מנתניה. וכך מגולל הוא בעצמו את פרטי המעשה המבהיל:

היה זה כשנכנסתי ללמוד בתלמוד תורה אצל המלמד ר’ ישראל פולאטשעק ז”ל בכיתה א’, ישבתי ככל חברי בכתת הלימוד, ואני כבן ארבע שנים. באחד מן הימים לימד המלמד כדרכו את פסוקי הפרשה פסוק ועוד פסוק, והנה הוא מבחין בהתפלאות כי שפתי נעות ואני ממשיך בעל פה את הפסוק הבא, הוא אומר פסוק א’ ואני ב’ הוא ממשיך ללמד את פסוק ב’ ואני קורא את פסוק ג’, זאת בעוד שאפילו עדיין איני יודע קרא וכתוב. הדבר הפליאו, אך הוא נטה להסיק מכך שאבי משקיע בי זמן רב ומשנן עמי את חומר הלימוד לפני כן, וכך בא אני לתלמוד-תורה ‘ותלמודי בידי’.

אך משהמשיכה התופעה גם בפסוק של נ”ך שציטט אותו מלמד בהקשר לפרשה, נעצר המלמד בתדהמה. הוא עצר לרגע וניסה להעמידני בכור המבחן, הוא מזכיר פסוק בדניאל, ואני בתומי ממשיך את הפסוק שלאחריו… המלמד ממשיך ומביא מקורות מדברי חז”ל, הוא מקריא רישא של משנה, ואני ממשיך ואומר את הסיפא, הוא מצטט מדרש ואני מסיים אותו, הוא מזכיר גמרא ואני קורא, כביכול, את השורה הבאה… ככה המשיך לבחון אותי גם במשניות כלים, וראה זה פלא, גם את זו ידעתי בע”פ.

בשרו נעשה חידודין חידודין…

המלמד שנבהל כהוגן מה’גילוי’ הלך להזעיק את המנהל לבחון אותי מקרוב, וגם אותו “לא אכזבתי”, הוא אמר תוספתא, ואני המשכתי, הוא מקריא מבבלי ומירושלמי מהוריות ומעוקצין, ואני, ועודני רק ילד בן ארבע, ממשיך כזקן וכרגיל ודיבורי קולח מזן אל זן, כך גם בסוגיות הקשות שבמסכת חולין, ברש”י ובתוספות. ממש התגשמות מופלאה של דברי חז”ל ‘אם ישאלך אדם אל תגמגם ותאמר לו אלא אמור לו מיד’…

הפלא התעצם כאשר המנהל שאל אותי ועבר לדבר עמי בענייני חול, דוגמת חישוב בחשבון, או בעניינא דעלמא הייתי כאִלֵּם ממש, לא ידעתי ולא הבנתי מימיני לשמאלי לא מיניה ולא מקצתה ממה שהוא אמר. רק כששב המנהל והזכיר קטע זוהר, כבר הייתי שוב “בבית”, הקטע הובא בלשון הארמי ונקרא על ידי כתיקונו, בלא לחסר אות אחת.

מובן שלשמועה כזו נולדה באחת כנפיים, ועד מהרה נעשה ארץ ישראל והגולה כמרקחה, ומקצה הארץ והעולם נהרו לחזות בפלא הגדול הזה. לא אחד ולא שניים נראו כשבאמתחתם ספרים מספרים שונים עומדים בחצר הת”ת אורבים וממתינים לי, ל’ילד הפלא’. משרק פגשו בי הרעיפו עלי חזלי”ם מכל מקום ופינה, ואני בלא להתבלבל ובלא מחשבה המשכתי את מאמרם ז”ל בבקיאות מופלאה כבקי מופלג בכל מכמני התורה. לא השמיטו ממני דבר, בחנו אותי בהכל, תרגום יונתן, טור שו”ע ונושאי כליהם, ועוד ועוד, חלקם דברי חז”ל נדירים ולא ידועים, ואת הכל המשכתי להקריא כאילו והספר פתוח לפני, וכאילו ואני יודע לקרוא בו…

כמובן, שאת הדברים שהרציתי בשטף ובשצף, רובם ככולם כלל לא הבנתי, הייתי ילד צעיר עם רמת הבנה ככל ילדי גילי. אך לצטט יכולתי גם יכולתי.

בין ה’בוחנים’ היו גם גדולי ישראל. דוגמת הגאון הגדול ר’ פנחס אפשטיין ראב”ד ‘העדה החרדית’ בירושלים, שאתא ובא לחקור מקרוב אחר הדבר ולתהות על קנקני. וכן בעל ‘להורות נתן’ רבי נתן גשטטנער זצ”ל ועוד רבים. גם גאוני ארה”ב ששהו באותה תקופה בארץ הקודש באו מקרוב לחזות במראה הגדול הזה, וביניהם: הגאון רבי אהרן קוטלר ר”י לעקווד והגאון רבי דוד שפרבר אב”ד בראשוב. הגאון רבי אלימלך אשכנזי אב”ד מלבורן בחן אותי משניות מסכת מנחות והתפעל עד מאוד. וכאן היה תורי להפתיע את בעל העובדא דבר שהוא בעצמו לא ידע, מה ששמעתי מאבי זצ”ל שגם אביו הגאון מסאמבאטעלי זצ”ל היה אז בארץ וגם הוא היה בין הרבנים שבחנו אותו – והוא בחן אותו בספר ‘אור החיים הקדוש’ וידע הכל אות באות, לפום ריהטא.
ממשיך הרב מאנדל שליט”א לתאר באוזני את סדר ההשתלשלות: אבי ז”ל היה חסיד בעלזא, ודבר הפרסום אודותיי היו לצנינים בעיניו בחששו מאוד לשלומי מחמת עינא בישא וכדומה. משכך, נכנס אל הקודש פנימה אל כ”ק אדמו”ר ציס”ע מהר”א מבעלזא זיעוכי”א, ושפך את לבו. הרבי הרגיעו והורה להביא את הילד לפניו לביתו בתל אביב ביום כ”ב אדר בשעה מסוימת שאין בה אנשים, ואכן ביום ובשעה המיועדת באנו אל הקודש אבי ואני, הרבי הורה להעמידני צמוד אליו ממש והורה להביא גמרא מסכת ברכות, הרבי פתח את המסכת במשנה השנייה דף ט: ‘מאימתי קורין את שמע בשחרית’ והורה לי להתחיל לומר, תיכף התחלתי לרוץ ולומר בע”פ את המשנה ככתבו וכלשונו, הרבי היה אחוז בשערפי קדשו מהורהר עד מאוד, עד שפתאום ננער ואמר לי ‘שוין שוין, געניג געניג’ [די די, מספיק] וברך אותי. אח”כ הורה לאבי להשגיח עלי שלא לתת לאיש לבחון אותי כלל ולא לדבר על עניין זה יותר. ואכן, תוך תקופה קצרה שכחתי את התורה הישנה וחזרתי להיות ככל הילדים, (וראה עוד בספ’ בקודש פנימה ח”ב עמ’ שפ”ח עדות מפעימה מאת המשב”ק רבי יצחק לאנדו על כך, והוסיף שם שיום קודם שלח הרבי שיריים לילד עם המשב”ק ר’ אברהם חיים גרינפלד ז”ל, ולמחרת אחרי שבחן אותו במסכת ברכות ואמר לו ‘שוין שוין, געניג’ הוסיף ונתן לו מטבע לשמירה. ע”כ. אנוכי לא שמעתי מפיו הוספות אלו, אך ראה הערה להלן שייתכן שמשום הוראת הרבי החסיר את הפרטים הללו).
[ומדי דברי בו בסיפור זה, אפריך בתוקף את השמועות סביב סיפור זה המתארים כי הרבי זצוק”ל סטר לו ליניק כדרך המלאך וכך נשתכח לימודו, או עוד הוראות שונות ומשונות. לא היו דברים מעולם! באוזני שמעתי מבעל העובדא שלא היה ולא נברא לא מיניה ולא מקצתיה, הרבי רק אמר ‘די, מספיק’ והתופעה נגנזה (רבי’ס שלאגן נישט – צדיקים אינם סוטרים…). ואליבא דאמת, הן צדיק גדול ממלאך, ומה שהמלאך יכול לעשות רק ע”י סטירת לחי יכול הצדיק לפעול במאמר פיו דהרי צדיק גוזר והקב”ה מקיים].
​

 

[חכימא]

הסיפור מוזכר בחיי עולם של הסטייפלער.
למעשה הילד ההוא חי וגר בנתניה והוא מכחיש שהרבי נתן לו פליק אלא למד איתו משניות או משהו כזה.

מה הראיה ממנו, הוא הרי שכח!