שמיני האם יש לדגים שמות (2 צופים)

[גרינפלד]

מתוך ה'מגדלות מרקחים':
את זה תאכלו מכל אשר במים כל אשר לו סנפיר וקשקשת במים בימים ובנחלים אותם תאכלו (יא ט)

הקשה בפענח רזא, דהנה בחיות הזכיר את הטהורות מפני שהם המועטים, ובעופות את הטמאים מפני שהם המועטים, ומדוע בדגים לא נזכרו כלל שמות, ממה נפשך אם הטהורים מועטים תמנה התורה את שמותם, ואם הטמאים מועטים תמנה את שמותם.

ותירץ שם שאין שמות לדגים, וראיה לדבר שבקריאת השמות שקרא אדם הראשון לכל נפש חיה לא נזכרו דגים, וכ"כ החזקוני ובעל הטורים. ובתוס' חולין סו: ד"ה כל, נסתפקו בדבר האם אדם הראשון קרא שמות גם לדגים או לאו, דאפשר שמרבינן מדכתיב "כל אשר יקרא לו האדם" גם את הדגים. ובמדרש חסרות ויתירות בראשית איתא שאדם קרא שמות גם לדגים ולשרצים ולעפרות זהב וכסף וכו'.

ובתוספות השלם הביאו שהקשה הר"ר קאפליירא ממה דאיתא בחולין ק: שדג טמא ודג טהור שנתערבו מיקרי מין בשאינו מינו ובטל ברוב, וקשה אליבא דרבא דסבירא ליה דבתר שמא אזלינן, א"כ כל הדגים שם אחד להם, שהרי אין להם שמות. ותירצו בשם מהר"ר שלמה, דהיכא אזלינן בתר שמא, היכא דאיכא שמא, אבל היכא דליכא שמא אזלינן בתר טעמא אפילו לרבא. ועוד תירצו שבאמת יש להם שמות שקראו להם בני האדם אלא שאדם הראשון לא קרא להם שמות, ולענין מין במינו בתר שמא הולכים אחר השמות שקראו להם בני האדם, שהרי חלא ושיכרא חלוקים בשמותם אע"פ שאין זה שמות שקרא אדם הראשון שהרי אדה"ר קרא שמות רק לבעלי החיים, ע"כ.

ולכאורה כל הקושיא צריכה ביאור, דהנה בפשוטו מה דאזלינן בתר שמא אין זה תלוי בקריאת השם בפועל, רק דחילוק שם הדבר מורה על כך שהוא חלוק בעצם עניינו וטבעו, והנה מה שלא קרא האדם שמות לדגים אין זה משום שבאמת אינם חלוקים זה מזה כל כך בטבעם כמו חיות היבשה, שאז היה סברא לומר דכולם שם אחד להם "דגים", ומה"ט ראוי ג"כ שיחשב מין במינו לענין ביטול, אמנם האמת היא שדגים ג"כ חלוקים זה מזה בטבעם, וכל הטעם שלא קרא להם האדם שמות מבואר בחזקוני ובעל הטורים שם שהוא מפני שהם מכוסים מבני האדם, והיינו שאין עבור מה לקרות להם שמות כיון שאין לזה שימוש דבלאו הכי הם מכוסים ואין מי שקורא להם, או שגם מאדה"ר עצמו היו מכוסים ולא יכול היה לקרות להם שמות, עכ"פ כיון שבאמת הם חלוקים בעניינם כמו חיות היבשה, אלא שאדם הראשון לא קרא להם שמות מאיזה טעם שיהיה, א"כ לענין ביטול מין במינו אין זה שייך, והולכים אחר חילוק טבעיהם, ולמה נאמר שבזה מודה רבא שנלך בתר טעמא, וכן אי"צ לבוא לזה שבני אדם קראו להם שמות לאחר מכן, אלא אפילו אם נמצא מינים שאין להם שם גם בלשון בני אדם, מ"מ נלך אחר חילוקם בעצם עניינם, וצ"ע.
​

◆ ◆ ◆​

ובעיקר דברי התוס' שאין שמות לדגים קשה לכאורה, דהנה בחולין קכז. כל שיש ביבשה יש בים חוץ מן החולדה, וכן בתנחומא פרשת ויקרא סי' ח' "כל דמות שברא הקדוש ברוך הוא ביבשה ברא בים בדגים", והנה בחולין קכו: איתא דסלקא דעתך שעכבר שבים ג"כ טמא, מדין שמונה שרצים, כיון ששמו עכבר, ואיכא ילפותא שהוא טהור. עכ"פ מבואר דשמו עכבר ממש, א"כ הוא הדין שאר חיות הים והדגים שהם כנגד מה שיש ביבשה, שמם כמו אותו שביבשה שכנגדם. וא"כ פשיטא שיש להם שמות, היינו אותו השם של הדבר שהוא כנגדו ביבשה, ושוב קשה מדוע לא פירטה התורה את השמות של הדגים הטמאים או הטהורים, וגם לא קשה מ"ט לא נזכר בפרשת בראשית שאדם הראשון קרא שמות לדגים שבים, דזה ממילא דכיון שקרא שם לאותו המין ביבשה ממילא זהו שמו ג"כ בים.

ויש לומר בדעת התוס', דבתוספתא כלאים פ"ה ה"ו איתא "כל שיש ביבשה יש בים, והרבה יש בים שאין ביבשה", א"כ ישנם דגים שאין כנגדם חיה ביבשה, ועל מינים אלו הוקשה להתוס' למה אדם הראשון לא קרא להם שמות. ומ"מ מיושב שהתורה לא מנתה שמות דגים טמאים או טהורים, דאף את אלו שיש להם שם אי אפשר למנות, דאם היינו מונים את הטמאים או את הטהורים שיש להם שם היה משמע דאין עוד אחרים, והרי יש עוד אחרים שאין ידוע שמותם, ופשוט.

ועל כל פנים יש ליתן טוב טעם על פי דברינו הנ"ל, לפי הצד בתוס' שאדם הראשון קרא שמות גם לדגים, ונתרבה מדכתיב "כל", מדוע לא נאמרו הדגים בפירוש בקריאת השמות, ולהנ"ל אתי שפיר כיון שהרבה דגים נקראו ממילא שמותם על ידי קריאת שם מינם שביבשה, ורק המינים היתרים שבים היו צריכים קריאת שם, על כן לא נאמר בפירוש רק נרמז קריאת השם של הדגים, ועי'.​