הארכת נסיעה

[תורניק]

מעשה שהיה. נוסע בטנדר מירושלים לב"ב ביקש מהנהג להאריך לו את הדרך בכניסה לעיר כדי שירד קרוב לביתו, ובתמורה הוא יוסיף לו עשרים ש"ח בהסכמת שאר הנוסעים. וכך סוכם. כשהגיעו לעיר גילו שבין כך א"א להיכנס לעיר רק בדרך הארוכה, ולשם פנה הנהג.
כשהגיע הטנדר ליעד של מבקש ההארכה, הוא ירד מהטנדר בלי לתת לנהג את התוספת בתשלום. ויש לדון עם מי הצדק.

 

[שומת נזיקין]

פשוט שאינו חייב,
דבלא"ה היה עושה כן
ואין כאן יורד לשדה חבירו
ודי בזה.

 

[שלום]

נ"ל שאם הם סיכמו אז הוא שכר אותו לשם כך, וא"כ מה בכך שהיה מוכרח לנסוע דרך שם?

 

[חכימא]

פשוט שאינו חייב,
דבלא"ה היה עושה כן
ואין כאן יורד לשדה חבירו
ודי בזה.

איני יודע מאין פשיטא לך, שהרי קצצו על מלאכה זו ועשאה לו.
ואף אם הוי זה נהנה וזה לא חסר, כיון שקצצו נותן לו שכרו משלם.
וצל"ע.

 

[מיניה וביה]

נראה לענ"ד שאינו נותן לו על כך
והוא כההיא דסי' של"ד ב' שכרו להשקות שדהו
ובא מטר בלילה בענין שא"צ להשקות
אינו נותן לו כלום

 

[חכימא]

נראה לענ"ד שאינו נותן לו על כך
והוא כההיא דסי' של"ד ב' שכרו להשקות שדהו
ובא מטר בלילה בענין שא"צ להשקות
אינו נותן לו כלום

לא דמי, התם משמים השקוהו, אבל כאן הנהג עשה המלאכה שקצצו עמו, ויטול שכרו משלם.
וצ"ע.

 

[הספר התורני]

נ"ל שאם הם סיכמו אז הוא שכר אותו לשם כך, וא"כ מה בכך שהיה מוכרח לנסוע דרך שם?

כי זה מקח טעות
אילו היה יודע שאין דרך אחרת, לא היה שוכרו כלל

 

[מיניה וביה]

לא דמי, התם משמים השקוהו, אבל כאן הנהג עשה המלאכה שקצצו עמו, ויטול שכרו משלם.
וצ"ע.

מה שעשה היה מחוייב לצורך מלאכה הראשונה
ומה שהרויח מכך הנוסע משמים סובבו והנהג שעשה מלאכתו הראשונה
שמחוייב לאותו נוסע אינו יכול לדרוש תשלום עליו

 

[הרוצה להחכים ידרים]

הרמ"א חו"מ סי' של"ה סעי' ב' כתב, שלח שליח עם אגרת ומצא מי שנשלחו אליו(כלומר פגש באמצע הדרך את מי שנשלחה אליו האגרת) וחזר אין לשליח כלום אלא א"כ הוה לבעה"ב לידע ולא לשליח.
והקשה עליו הסמ"ע דאין זה מקרי אונס דהרי השליח עכ"פ ביצע את תכלית שליחותו וא"כ צריך לשלם שכרו משלם, ולכל הפחות חצי הדרך שהלך.
ובט"ז שם מסכים עם הסמ"ע שחייב השוכר לפועל אבל רק את החצי דרך שהלך [וכמו בבא מטר ואין צריך להשקות עפ"ל].
ובנדון דידן אדם שכר נהג שיסע 5 דקות נוספות כדי לרדת קרוב לבית, והמבוקש אכן קרה, וא"כ לרמ"א אינו חייב ולסמ"ע ולט"ז חייב עכ"פ את הדרך שנסע, אך לענ"ד, כאן הט"ז ודאי יודה שפטור, דאת הדרך הזאת היה מחוייב לבצע מחמת שכירותו המקורית, ונמצא דלא הוסיף במלאכתו. אמנם לפי הסמ"ע שסובר דחייב גם על החצי דרך שלא הלך נראה דחייב.

 

[הספר התורני]

הרמ"א חו"מ סי' של"ה סעי' ב' כתב, שלח שליח עם אגרת ומצא מי שנשלחו אליו(כלומר פגש באמצע הדרך את מי שנשלחה אליו האגרת) וחזר אין לשליח כלום אלא א"כ הוה לבעה"ב לידע ולא לשליח.
והקשה עליו הסמ"ע דאין זה מקרי אונס דהרי השליח עכ"פ ביצע את תכלית שליחותו וא"כ צריך לשלם שכרו משלם, ולכל הפחות חצי הדרך שהלך.
ובט"ז שם מסכים עם הסמ"ע שחייב השוכר לפועל אבל רק את החצי דרך שהלך [וכמו בבא מטר ואין צריך להשקות עפ"ל].
ובנדון דידן אדם שכר נהג שיסע 5 דקות נוספות כדי לרדת קרוב לבית, והמבוקש אכן קרה, וא"כ לרמ"א אינו חייב ולסמ"ע ולט"ז חייב עכ"פ את הדרך שנסע, אך לענ"ד, כאן הט"ז ודאי יודה שפטור, דאת הדרך הזאת היה מחוייב לבצע מחמת שכירותו המקורית, ונמצא דלא הוסיף במלאכתו. אמנם לפי הסמ"ע שסובר דחייב גם על החצי דרך שלא הלך נראה דחייב.

שם החיוב הוא מדין אחר, שמטרת השליחות היתה שימצא את הנמען, ואכן הלך ומצא, ומה אכפ"ל שמצאו בחצי הדרך
משא"כ כאן, מתברר שלא היתה שום הליכה עבור הנוסע

בנוסף, שם סיבות החיוב היא שהשליח מוכן ומזומן למלא שליחותו, ולכן צריך לשלם לו הכל [וכהיסוד בספינה סתם ויין זה]
משא"כ כאן, נתייתרה השליחות, וממילא גם הנהג לא עומד למלא השליחות, כיון שהיא כבר נעשתה מסיבה אחרת

 

[שלום]

כי זה מקח טעות
אילו היה יודע שאין דרך אחרת, לא היה שוכרו כלל

אם שכרת פועל לעשות לך מלאכה, ואחרי או תוך כדי שהוא עושה אותה - אתה מגלה שאתה כבר לא צריך את המלאכה הזו,
האם אתה לא צריך לשלם לו?! האם זה מקח טעות?! הרי שכרת אותו והרי הוא עשה מלאכתו!
מה זה שונה?

 

[חכימא]

הרמ"א חו"מ סי' של"ה סעי' ב' כתב, שלח שליח עם אגרת ומצא מי שנשלחו אליו(כלומר פגש באמצע הדרך את מי שנשלחה אליו האגרת) וחזר אין לשליח כלום אלא א"כ הוה לבעה"ב לידע ולא לשליח.
והקשה עליו הסמ"ע דאין זה מקרי אונס דהרי השליח עכ"פ ביצע את תכלית שליחותו וא"כ צריך לשלם שכרו משלם, ולכל הפחות חצי הדרך שהלך.
ובט"ז שם מסכים עם הסמ"ע שחייב השוכר לפועל אבל רק את החצי דרך שהלך [וכמו בבא מטר ואין צריך להשקות עפ"ל].
ובנדון דידן אדם שכר נהג שיסע 5 דקות נוספות כדי לרדת קרוב לבית, והמבוקש אכן קרה, וא"כ לרמ"א אינו חייב ולסמ"ע ולט"ז חייב עכ"פ את הדרך שנסע, אך לענ"ד, כאן הט"ז ודאי יודה שפטור, דאת הדרך הזאת היה מחוייב לבצע מחמת שכירותו המקורית, ונמצא דלא הוסיף במלאכתו. אמנם לפי הסמ"ע שסובר דחייב גם על החצי דרך שלא הלך נראה דחייב.

אין זה נוגע כלל לנדון דידן, שהתם הלא מיירי שלא עשה השכיר כל מלאכתו, ובזה פליגי אי צריך לשלם לו.
אבל הכא הלא הנהג עשה את כל מלאכתו.

ולענ"ד נראה דהצד לפטור כאן הוא משום שהדבר ברור שמשעה שהי' פקק בכניסה לעיר שנתכוון הנוסע לבטל שכירות הנהג.

 

[שלום]

נראה לענ"ד שאינו נותן לו על כך
והוא כההיא דסי' של"ד ב' שכרו להשקות שדהו
ובא מטר בלילה בענין שא"צ להשקות
אינו נותן לו כלום

נראה לי שזה לא דומה, כי פועל שנשכר להשקות שדה בימות הגשמים - יודע מראש שיתכן ולא יצטרכו אותו.
ומאחר שהפועל יודע שיש כזה סיכוי - מסתמא הוא מראש משתדל לא לקחת כזו מלאכה, או שמבקש מראש שכר גבוה בגלל הסיכון.

 

[שלום]

ולענ"ד נראה דהצד לפטור כאן הוא משום שהדבר ברור שמשעה שהי' פקק בכניסה לעיר שנתכוון הנוסע לבטל שכירות הנהג.

נשמע הגיוני. אבל דוקא במקרה המסוים הזה. ושלא היתה דרך שלישית אפשרית.
[ @הספר התורני , נ"ל שדברי @חכימא הגיוניים, אבל לא משום מקח טעות]

 

[הספר התורני]

אם שכרת פועל לעשות לך מלאכה, ואחרי או תוך כדי שהוא עושה אותה - אתה מגלה שאתה כבר לא צריך את המלאכה הזו,
האם אתה לא צריך לשלם לו?! האם זה מקח טעות?! הרי שכרת אותו והרי הוא עשה מלאכתו!
מה זה שונה?

אם זה משהו שכל אחד היה חוזר בו, כאשר היה מגלה את הגילוי
אז כן, זה נקרא מקח טעות.

מוסטפה שכר את מוחמד לעשות לו כיור יפה בבית, אממה, יום לפני, גילו שהבית שלו הוא קן צרעות של טרור, והפציצו לו את הבית
למחרת מגיע מוחמד ומתחיל להתקין בתוך ההריסות כיור יפה...
אומר לו מוסטפה, יא חביבי, מה עובר עליך? ברור שאני צריך כיור יפה רק אם הבית יפה, אבל בית הרוס, אין לו שום טעם בכיור יפה

 

[הצעיר שבחבורה]

מעשה שהיה. נוסע בטנדר מירושלים לב"ב ביקש מהנהג להאריך לו הדרך בכניסה לעיר כדי שירד קרוב לביתו, ויוסיף לו עשרים ש"ח בהסכמת שאר הנוסעים. הסכים הנהג וכך סיכמו. כשהגיעו לעיר גילו שבין כך א"א להיכנס לעיר רק בדרך הארוכה, ולשם פנה הנהג.
כשהגיע הטנדר ליעד של מבקש ההארכה, הוא ירד מהטנדר בלי לתת לנהג את התוספת בתשלום. ויש לדון עם מי הצדק.

באם נניח שנסיעה מירושלים לב"ב בדרך הרגילה, עולה מחיר מסויים, ואילו בדרך הארוכה עולה יותר, ושכרו מראש לנסיעה הארוכה, אלא שבסוף נתברר שגם אילו היה שוכרו לנסיעה הרגילה היה נאלץ לנסוע בדרך הארוכה, האם יוכל להפטר מתוספת המחיר שנקבעה בשכירותו?

 

[צריך עיון]

שאלת תם. אין מקום לחלק בין היכא שהפקק היה קיים כבר בשעה שסכמו על כך דאז הו''ל מק''ט לבין אם נתחדש אח''כ דאז מזלו גרם?

 

[הספר התורני]

באם נניח שנסיעה מירושלים לב"ב בדרך הרגילה, עולה מחיר מסויים, ואילו בדרך הארוכה עולה יותר, ושכרו מראש לנסיעה הארוכה, אלא שבסוף נתברר שגם אילו היה שוכרו לנסיעה הרגילה היה נאלץ לנסוע בדרך הארוכה, האם יוכל להפטר מתוספת המחיר שנקבעה בשכירותו?

יש לחלק בין שכר שנקבע להדיא כתוספת, לבין שמראש נקבע שכר גבוה יותר.

 

[הצעיר שבחבורה]

יש לחלק בין שכר שנקבע להדיא כתוספת, לבין שמראש נקבע שכר גבוה יותר.

אחרי שנקבע? מה הטעם?

 

[וישמחו בי חברי]

נראה לי שצדדי הספק:
האם כשקבע להאריך את הנסיעה, לא מבטל את השכירות הקודמת, אלא מוסיף עוד שכירות להאריך. ויוצא שמה שהאריך את הנסיעה היה בגלל השכירות הקודמת שהיה מחויב מצדה להאריך. וא"כ לא קיים את השכירות השנייה, ויהיה פטור. וכמו שכתב הרב מיניה וביה.....

מה שעשה היה מחוייב לצורך מלאכה הראשונה
ומה שהרויח מכך הנוסע משמים סובבו והנהג שעשה מלאכתו הראשונה
שמחוייב לאותו נוסע אינו יכול לדרוש תשלום עליו

או כשמסכם להאריך את הנסיעה, מבטל את השכירות הראשונה. וא"כ לכאורה יהיה חייב, כיון שעשה לו את העבודה. ולא יכול לומר שבכל אופן היה מאריך את הדרך, כיון שביטל את השכירות הראשונה, וכל הנסיעה הזאת זה נסיעה בשכירות החדשה, שהתחייב בה יותר כסף.