הבדלה על יין נסך

[רחמנא]

אחד שעשה הבדלה על יין שאינו מבושל שנגע בו מחלל שבת בפרהסיא,
האם יצא יד"ח הבדלה?

 

[הצעיר שבחבורה]

ביאור הלכה סימן רצו סעיף ב ד"ה * אם הוא
כתב בפמ"ג בסימן רצ"ט אותן שנזהרין משתיית שכר משום חדש צ"ע כשאין לו יין כ"א שכר איך יבדיל ויברך עליו דלדעתו אסור ואיך יברך עליו וליתן לאחרים לשתות ע"כ ישמע מאחרים עכ"ד ולענ"ד גם בזה צ"ע אם הוא חושש לעצמו שכוס זה הוא כוס של איסור א"כ איך יוצא ידי הבדלה במה שאחר מברך עליו אם לא שקבל עליו הזהירות בתורת חומרא ולא בתורת איסור:

 

[עד נאמן]

נגע בו

לדעתי בכה"ג יש להתיר דיותר חמור ברכה לבטלה.

 

[חכימא]

לדעתי בכה"ג יש להתיר דיותר חמור ברכה לבטלה.

מה יותר חמור ממה, ומה יש להתיר לפי דעתך?
ומה הראיה שלך?

 

[עד נאמן]

מה יותר חמור ממה, ומה יש להתיר לפי דעתך?
ומה הראיה שלך?

מ"ש לדעתי, היינו סברא בעלמא, כי אין יאה למבוזה כמוני לפסוק להתיר או לאסור, ומפני כך אין בידי ראיות.
ולפי דעתי, ברכה לבטלה חמיר טפי ממנהג הקדום שלא לשתות מיין שנגע בו גוי, ולפי שמה שעלה על דעתי במושכל רא' הוא, שנגע בקנקן, לכן כתבתי מ"ש, אבל מ"מ ייתכן שה"ה אם נגע ביין עצמו, ג"כ יל"ה אע"ג דמאיס, דהא אפ"ל דברכה לבטלה חמיר טפי כו'.

 

[חכימא]

מ"ש לדעתי, היינו סברא בעלמא, כי אין יאה למבוזה כמוני לפסוק להתיר או לאסור, ומפני כך אין בידי ראיות.
ולפי דעתי, ברכה לבטלה חמיר טפי ממנהג הקדום שלא לשתות מיין שנגע בו גוי, ולפי שמה שעלה על דעתי במושכל רא' הוא, שנגע בקנקן, לכן כתבתי מ"ש, אבל מ"מ ייתכן שה"ה אם נגע ביין עצמו, ג"כ יל"ה אע"ג דמאיס, דהא אפ"ל דברכה לבטלה חמיר טפי כו'.

מי דיבר על ברכה לבטלה? דברו האם יוצא בזה ידי חובת הבדלה.

ובגוף הדברים שכתבת, הרי יין שנגע בו גוי אסור מעיקר הדין, ולכן לא אדע היתר לשתותו משום ברכה לבטלה.

 

[עד נאמן]

ואם לא יצא יד"ח הוי ברכה לבטלה וצריך לחזור ולברך.

 

[חכימא]

ואם לא יצא יד"ח הוי ברכה לבטלה וצריך לחזור ולברך.

ולכן נאמר שיצא ידי חובתו, ואז לא תהיה הברכה לבטלה?!
מעולם לא שמעתי סברא כזו.

 

[עד נאמן]

אי"ז סברא...
כי כונתי שמקילין בחומרא דיי"נ ולכך יצא יד"ח, כי מעיקר הדין תמיד יוצא יד"ח, אלא שאין לעשות כן משום חומרא דיי"נ.

 

[חכימא]

נא לחדול מהנוהג הנפסד להגיב על דבריי בלי לצטט אותם.

אי"ז סברא...
כי כונתי שמקילין בחומרא דיי"נ ולכך יצא יד"ח, כי מעיקר הדין תמיד יוצא יד"ח, אלא שאין לעשות כן משום חומרא דיי"נ.

אתה מדמה יין נסך שאסור מדינא, לחדש שכתב המ"ב שמי שנוהג חדש משום חומרא יוצא ידי חובתו בהבדלה על שכר חדש?!

 

[צריך עיון]

זה לשון הבאה''ט בהלכות קידוש [סי' רעב סק''ב]
בתשובת באר עשק סימן ק"ט מתיר לברך ולקדש ולהבדיל על סתם יינם שתקנת הברכות קדמה בזמן לתקנת וגזרת סתם יינם ע"ש ובהלק"ט ח"א סימן יו"ד חולק וכתב דאין זה מברך אלא מנאץ ע"ש. ורשום אצלי שבתשובות בתראי האריכו בזה קצת.

האם יש מקום לחלק בין קידוש להבדלה?

 

[עד נאמן]

לא אני הבאתי את המ"ב דשכר.
מ"ש הוא, שאיכא סברא להתיר משום דסתם יינם קיל טפי מברכה, וע"ז כבר הביא חכ"א מבאר עשק שאיני יכול לצטטו עיי"ש.