חידה בתלמוד וחז"ל היכ"ת שחז"ל התירו לכהן להטמאות למת. (1 צופה)

[פנחס ע]

היכן מצאנו שחזל התירו לכהן להטמאות. (לא לז' קרובים, שזה מותר מהתורה)

 

[אמרי שפר]

מת מצווה

 

[פנחס ע]

מת מצווה

לחץ כדי לכווץ...

זה לא חז"ל זה מדאורייתא.

 

[אמרי שפר]

זה לא חז"ל זה מדאורייתא.

לחץ כדי לכווץ...

ילפותא של חז״ל דגדול כבוד הבריות
אין לזה פסוק מפורש בתורה אף דהוא באמת מדאורייתא

 

[פנחס ע]

ילפותא של חז״ל דגדול כבוד הבריות
אין לזה פסוק מפורש בתורה אף דהוא באמת מדאורייתא

לחץ כדי לכווץ...

אמת, אבל למדו מדאורייתא, ובכל אופן לא לזה כיוונתי. יש"כ

 

[נאמן]

כשמת רבי

 

[פנחס ע]

כשמת רבי

לחץ כדי לכווץ...

נכון, אבל התכוונתי למשהו שמותר לדורות (אמנם לדעת הרב חיים כהן היה נטמא לר"ת)
(ואני תוהה האם ייתכן וכשמת רבי אמרו שמותר להטמאות או שאמרו שצדיקים קרויים חיים ולא מטמאים.)
ובאמת כל פעם שמת הנשיא מותרים להטמאות.
אבל התכוונתי למשהו אחר.
רמז, מדובר בטומאה מדבריהם.

 

[אוהב ספר]

אמר ר' אלעזר בר צדוק מדלגין היינו על גבי ארונות של מתים לקראת מלכי ישראל ולא לקראת מלכי ישראל בלבד אמרו אלא אפי' לקראת מלכי עכו"ם שאם יזכה יבחין בין מלכי ישראל למלכי עכו"ם אמאי לימא אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה' כדרבא דאמר רבא דבר תורה אהל כל שיש בו חלל טפח חוצץ בפני הטומאה ושאין בו חלל טפח אינו חוצץ בפני הטומאה ורוב ארונות יש בהן חלל טפח וגזרו על שיש בהן משום שאין בהן ומשום כבוד מלכים לא גזרו בהו רבנן

ברכות יט

 

[פנחס ע]

אמר ר' אלעזר בר צדוק מדלגין היינו על גבי ארונות של מתים לקראת מלכי ישראל ולא לקראת מלכי ישראל בלבד אמרו אלא אפי' לקראת מלכי עכו"ם שאם יזכה יבחין בין מלכי ישראל למלכי עכו"ם אמאי לימא אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה' כדרבא דאמר רבא דבר תורה אהל כל שיש בו חלל טפח חוצץ בפני הטומאה ושאין בו חלל טפח אינו חוצץ בפני הטומאה ורוב ארונות יש בהן חלל טפח וגזרו על שיש בהן משום שאין בהן ומשום כבוד מלכים לא גזרו בהו רבנן

ברכות יט

לחץ כדי לכווץ...

יפה, אבל לא לזה היה כוונתי.

 

[יש קונה עולמו]

היכן מצאנו שחזל התירו לכהן להטמאות. (לא לז' קרובים, שזה מותר מהתורה)

לחץ כדי לכווץ...

קשור ליבמות פט: עם תוס' שם?

 

[פנחס ע]

לא בדקתי שם.
למעשה התכוונתי למש"כ בערובין כו ב שהתירו לכהן להניח עירובו בבית הפרס.
מועתק מחוברת עיון העמוד דרשו פסחים צב ב

מַאי בּוֹדְקִין אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל מְנַפֵּחַ בֵּית הַפְּרָס
וְהוֹלֵךְ, ואף שהיתר זה נאמר גם לצורך מצוה שאין בה כרת, וכפי
שמצינו בעירובין )כו, ב( שהתירו לכהן לערב עירוב תחומין בבית
הפרס, מכל מקום הוצרכו להיתר מיוחד בפסח ש'לא העמידו
דבריהם במקום כרת', משום שמאידך גיסא גם באכילתו בטומאה
יש איסור כרת ]ואכן, בתרומה שיש באכילתה בטומאה חיוב מיתה
בידי שמים, ואילו בהימנעות מאכילתה אין איסור כרת, העמידו
דבריהם ולא התירו לסמוך על בדיקה זו, וכפי שנתבאר לעיל[
)תוס'(. ויש שפירש, שלגבי פסח לא העמידו דבריהם, וההולך
על ידי ניפוח יהא טהור כדי שיוכל להקריב את קרבן הפסח, אבל
לגבי עירוב תחומין העמידו דבריהם שהוא טמא, אלא שהתירו לו
להיכנס ולטמא את עצמו לצורך העירוב )תוס' בכורות כט, א(. ויש
שלא גרס 'מאי בודקין', וביאר שדברי רב יהודה אינם נסובים על
המשנה שבודקין לעושי פסח, והבדיקה שהובאה במשנה היא על
ידי שמביא נפה ומנפה את העפר שהוא יכול להסיטו, ובדיקה זו
אכן מועילה רק בפסח משום שלא העמידו דבריהם במקום כרת,
ואילו רב יהודה בא להוסיף, שבדיקה על ידי ניפוח מועילה בכל
אופן ואפילו לדבר הרשות )ר"ת, הובא בתוס' בכורות שם(.

לחץ כדי לכווץ...