תשרי הילולת אדמור המהר"ש י"ג תשרי (1 צופה)

[נחמן ל.]

ביום ראשון שבוע הבא י"ג תשרי הילולת אדמור המהר"ש אדמור הרביעי של שלשלת חב"ד,

 

[אחד יחיד]

פעם היה לאברך אחד שאלה ביורה-דעה ועבר בין הרבה גאונים לשאול שאלתו, ולא מצא תירוץ. כאשר הגיע לאדמו׳׳ר המהר׳׳ש, הנה מיד כשסיים את שאלתו ניגש הרבי אל ארון הספרים, לקח מסכת כתובות ואמר: ״עס איז א תוס׳ אין כתובות״ (=הרי זה תוספות בכתובות)!

האברך השואל, שהיה בקי בש׳׳ס וברמב׳׳ם – הנה מיד בשמעו את דברי הרבי הבין על איזה תוספות מתכוון הרבי וכיצד מתורצת קושייתו לפי תוספות זה, והיה בהתפעלות מגאונותו של אדמו״ר המהר׳׳ש.

לאחר זמן פגש אותו אברך את הגאון הנודע ר׳ אייזיק חריף ושאל אותו את השאלה הנ״ל . ר׳ אייזיק ענה ג׳ תירוצים שהופרכו, ולאחר זמן ענה כמו הרבי. אמר לו האברך: זהו החילוק בינך לאדמו״ר המהר״ש – שהוא ענה מיד תוס׳ זה. (אור תורת החסידות)

 

[אחד יחיד]

להוד כ״ק אאזמו״ר הרה״ק מהר״ש היה חדר סמוך לבית המדרש בו היה מקבל אנשים ל׳׳יחידות״. לגבי תפלת מנחה היו אצל כ׳׳ק אדמו׳׳ר מוהר׳׳ש כל מיני שינויים. היה זמן שהתפלל מנחה גדולה והיה זמן שהתפלל בזמן הרגיל לפני השקיעה.

פעם באו הרבה אורחים חשובים, אחד מהם היה גביר, בעל עסק גדול, היה לו מלמד מיוחד, חסיד ולמדן שהיה לומד איתו שיעור קבוע כל יום.

באמצע ה״יחידות״ הפסיק כ״ק אדמו״ר מוהר״ש והורה להתפלל מנחה. כשהתחילו לומר ״אשרי״ פרץ רעש גדול בבית המדרש, כל המתפללים וביחוד אותו גביר, התעוררו בהתעוררות גדולה כיון שנזכרו על כל העניינים הלא טובים שעשו בכל ימי חייהם, ובכו במרירות עצומה. היה זה בגלל שכ״ק אדמו״ר מוהר״ש אמר אז בחדרו את הפסוק ״זכר רב טובך״ בכוונות. (אור תורת החסידות)

 

[אחד יחיד]

כחצי שנה קודם הסתלקותו של כ״ק אדמו״ר ה״צמח צדק׳׳, היה פותח בכל יום את ה״מדרש רבה״, וקורא לפני בנו כ״ק אדמו״ר מוהר״ש מתוך המדרש את הפסקא: – ״וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא – אף על פי שמת יוסף ואחיו – אלקיהם של אלו לא מת״. וכ״ק אדמו״ר מוהר״ש לא היה מראה בשעת מעשה שום תנועה של עצבות, ואדרבה, כעין חיוך היה נראה בפניו, אך תיכף אחרי כן היה הולך לביתו, והיה ממרר בבכי ושופך דמעות בלי שיעור. (אור תורת החסידות)

 

[אחד יחיד]

פעם ציוה הרבי כ״ק ה״צמח צדק״ על בנו כ״ק אדמו״ר מוהר״ש שיחזור לפניו על המאמרים כפי ששמעם מפי ר׳ אייזיק ור׳ הלל, כי הוא רוצה לדעת כיצד הם חוזרים. כ״ק אדמו״ר מוהר״ש חזר לפניו, וכשסיים אמר לו הרבי: ר׳ אייזיק הוא משכיל, ור׳ הלל הוא עובד.

שאל כ״ק אדמו״ר מהר״ש: מה בין משכיל לעובד? הרי משכיל הוא גם עובד, והעובד הוא גם משכילי ושתק הרבי הצמח צדק.

כעבור שבוע אמר כ״ק אדמו״ר הצמח צדק מאמר חסידות ביחוד לפני בניו והחסידים ר׳ אייזיק ור׳ הלל. בחצי הלילה, בשעה שתיים או שלוש, שלח כ״ק אדמו״ר הצ״צ לקרוא אליו את בנו כ״ק המהר״ש. כשבא צוהו ללכת ולראות מה עושים כעת ר׳ אייזיק ור׳ הלל והוסיף שלא יכנס בפנים, אלא יסתכל בחוץ מבעד לחלון.

לקח אתו אדמו״ר מוהר״ש את משרתו והלך לאכסניה של ר׳ אייזיק, הסתכל בעד לחלון וראהו יושב ומתעמק במחשבתו, ראשו נטוי לאחוריו, עיניו סגורות פניו משולהבות ובידו מקטרת מעושנת.

משם הלך לאכסניה של ר׳ הלל. הציץ וראה והנה הוא יושב כפוף, ובהיותו נמוך ורזה עוד יותר, אצבעו בתוך פיו – אות להעמקת המחשבה – פניו חיוורות, ונראה מודאג מאוד.

כשבא וסיפר זאת לאביו, אמר לו הרבי: שניהם מתבוננים במאמר החסידות של אתמול, אלא שר׳ אייזיק מתבונן בענין של ״כתר עילאה״ שדובר במאמר, ור׳ הלל מתבונן בהענין של ה״קבלת עול״ שדובר בו, וחושב על עצמו. (אור תורת החסידות)

 

[אחד יחיד]

פעם נסע כ״ק אדמו״ר מוהר״ש לחו״ל, ושם בא לבעלז, והתחפש לסוחר כדי שלא יכירוהו. בשבת, בשעת עריכת השולחן לשלוש סעודות, בא לבית מדרשו של הצדיק רב שר שלום, ועמד בפינה מן הצד. בית המדרש היה מלא אנשים מפה לפה, וכשהצדיק היה נכנס, היו עושים לו דרך ישרה עד למקומו. הפעם כשנכנס הצדיק, התעכב מיד בכניסתו, עמד שעה קלה ואמר שמריח ריח טוב. ופנה מיד אל הצד שעמד כ״ק אדמו״ר מוהר״ש, הלך והריח בדרכו עד שהגיע אליו, אחזו בידו ואמר לו: ״אברך! ממני אין מתחבאים״, והוליכו אל מקומו.

בדרך הילוכו חשבו חסידים אחדים שהצדיק מחמת שאינו רואה, טעה, ואמרו לו: רבינו ״יהודי סוחר הוא זה!״… ״נכון״ – השיב הרבי מבעלז – ״באמת סוחר! כי טוב סחרה מכל סחורה״! (אור תורת החסידות)

 

[אחד יחיד]

כ״ק אדמו״ר מוהר״ש התארח בוויטעבסק באכסניה. אותה אכסניה היתה ידועה בכשרותה. ולכן תמהו כולם בראותם שהרבי אינו טועם מארוחת הצהריים.

כעבור שעה קלה נכנס מישהו בריצה לחדר האוכל וצעק בהתרגשות לא לאכול את העוף – נמצאה בו ״שאלה חמורה״ ואי אפשר להכשירו.

לרבי יש רוח-הקודש – זאת יודעים כולם, אולם ידוע שהרבי רגיל לעשות דברים ב״דרך הטבע״. שאלו איפוא את הרבי מאין ידע שלא לאכול את העוף.

ענה כ״ק אדמו״ר מוהר״ש: בבוקר, בעת שלבשתי תפילין ד״רבינו תם״ נפלה לי מחשבה אודות ארוחת הצהריים והבנתי שאם בשעת הנחת התפילין נופלת לי מחשבה כזו – משמע שמשהו לא בסדר עם ארוחת הצהריים, והחלטתי לא לאכול… (אור תורת החסידות)

 

[אחד יחיד]

אמרתו המפורסמת ביותר, אשר הפכה להיות סיסמא, והיא מאפיינת את דרך חייו האישיים והציבוריים כאחד, היא: העולם אומר אומר שאם אי אפשר ללכת מלמטה, אזי צריך לדלג מלמעלה. ואני אומר ־ צריך ללכת מלכתחילה "מלמעלה" ־ ״לכתחילה אריבער״… משמעות הדברים היא: בעולם מקובל שאם אי אפשר לפעול באופן צנוע, צריך להתגבר, לדלג מעל כל המניעות, ולפעול בהרחבה ובתוקף. אבל אני אומר שמלכתחילה צריך להתגבר ולהתעלות מעל כל ההפרעות ולפעול בהרחבה ובמלוא התוקף! (אור תורת החסידות)

 

[אחד יחיד]

אמרה אחרת אשר הינה אקטואלית ביותר לתקופתנו, מביא בשמו הרבי הריי״צ ב״ליקוטי דיבורים": לפני כ- 110 שנים, כאשר ה״בילוי״ים״ אנשי ״העליה הראשונה״ – חרתו על דגלם את הסיסמא ־ "בית יעקב לכו ונלכה״ ועשו תעמולה בקרב היהודים לעלות לארץ ישראל, מתוך זניחת הבסיס והיסוד של תורה ומצוות, אמר הרבי המהר׳ש: אילו היתה עליה זו ברוח ובתוספת שתי המילים הבאות בהמשך הפסוק ־ "באור ה", הייתי עולה בראש מאה אלף חסידים!

המסקנה פשוטה וברורה: היסוד להצלחת החיים בארץ הקודש מכל הבחינות, היא ההליכה בדרך התורה והמצוות באור ה', אשר זה הכלי לברכת ה׳. (אור תורת החסידות)

 

[אחד יחיד]

הוד כ״ק אדמו״ר מוהריי״צ מספר ביומנו ברשימה מיום י״א שבט תרע״ב, סיפור מרתק על שיבתו ליהדות של אדם מגדולי החסידים, שנתרחק בצעירותו מדרך התומ״צ, ושב ליהדות ולחסידות מכוחו של הרבי המהר״ש כ״ק אדמו״ר רבנו שמואל, שנולד ביום הבהיר ב׳ אייר התקצ״ד.

באותם ימים נסע הרבי הריי״צ ברכבת אקספרס מפריז לפטרבורג – מהלך נסיעה של כמה ימים, בשליחות הוד כ״ק אביו אדמו״ר מוהרש״ב בעניני הצלת כלל ישראל. הרכבת היתה מותאמת לנסיעה הכוללת לינה כך שלכל אחד היה תא פרטי, בודד. בהכנסו לקרון שבו ניתן היה כוס חמין, גילה כי ליד אחד השולחנות ישב לו יהודי בא בשנים ועסק באכילת סעודת הצהריים, בשר ויין. מספר הרבי:, ״בהיכנסי ניגש אלי האיש וכובעו בראשו, הושיט לי ידו לברכת שלום וישאלני אם הנני בנו של הרבי מהר״ש מליובאויטש או אולי נכדו! (כידוע היה קלסתר פני הוד כ״ק הריי״ץ דומה דמיון מפליא לסבו המהר״ש), בתחילה עלה בדעתי שלא לענות לו, שכן היטב חרה לי על אכלו נבלה וטרפה, אבל כרגע -בראותי את פניו המפיקים הדרת חן – נמלכתי ועניתי לו: כן הדבר, הנני נכדו של הרבי מהר״ש מליובאויטש, פני האיש אדמו בשמעו את תשובתי ודמעות נראו בעיניו. מבלי דבר דבר שב לשולחנו, קרא למלצר וישלם לו, וילך לו מבלי שגמר סעודתו. כשהגיעה הרכבת לתחנת פרנקפורט דמיין, ירדתי מהרכבת לשאוף אויר צח וראיתי והנה גם האיש ההוא הולך לקראתי, קרב אלי ויאמר שהוא רוצה לספר לי עניו נפלא, ומיד בא לידי התרגשות גדולה ודמעות החלו נושרות מעיניו עד שלא יכל לדבר, בין כה וכה הגיעה שעת צאת הרכבת, עליתי לקרוני והוא עלה לקרונו.

למחרת בבקר השכם הגענו לברלין ומיד בצאתנו ממנה התחלתי להתפלל, ובטרם סיימתי נכנס לתאי דייל הרכבת ואמר לי שאחד הנוסעים מבקש רשות להכנס אלי. היה זה האיש. בקשתי למסור לו כי רק לאחר חצי שעה יוכל להכנס ובקשתי את סליחתו על כך. בבוא המועד נכנס ואמר שעודנו בהתרגשות גדולה כל כך, שאין בכוחו לדבר, ובכה בקול גדול, דבר שפעל עלי רושם עז. האיש, כבן 50 ויותר, לבוש כאחד ממרומי עם- הארץ, מגולח ושפמו עשוי, בפנים יפות ומסבירות, ופתאום מכסה בידיו את פניו ופורץ בבכי תמרורים באין אומר ודברים. לא יכולתי להתאפק יותר והתחלתי להרגיעו. כעבור רגעים אחדים התחיל לדבר בכל רועד: ״עשו לי טובה נפשית והשאילו לי את התפילין שלכם״. ויוסיף לומר! ״אח, ריבונו של עולם! איני זוכר כלל כמה שנים לא הנחתי תפילין…״ ויבכה מאין הפוגות, פתחתי את ילקוטי, הוצאתי תפילין של רש״י וסידור ומסרתי לו באמרי כי יכול הוא להתפלל בתאי, השארתיו לבדו בתא כדי שלא להפריע לו מלשפוך את נפשו לפני הי. שעה גדולה האריך בתפילתו. הבנתי כי איזו מהפכה נפשית עברה בקרב האיש, אבל מי האיש ומה קרה אי תו – לא ידעתי.

למחרת בשעה שלש אחה״צ, בא שנית לשוחח עימי ואז פתח בסיפורו, בפנים חוורות ועצובות 'בהתרגשות פנימית גדולה: הוא סיפר כי שמו י׳. בנו של אחד מחסידי הרבי מהר״ש בשם ר׳ לייב למשפחת מי. המפורסמת. החל מגיל 15 חלה נסיגה בהתנהגותו הדתית עקב השפעת חברים יהודים וגויים בעיר מגוריו פטרבורג. הוא סיפר שבגיל 15 נסע עם אביו לחדש תשרי בליובאוויטש, וכי ראיית פני הרבי מהר״ש פעלה עליו רושם שאי אפשר לתארו נדברים וכי זבה לברכתו ב״יחידות״: להצליח בכל אשר יעשה ואשר יזכור כי יהודי הוא, שכן הסביכה בה נמצא הוא – מסוכנת היא״. אולם התעוררות זו לא מנעה את התדרדרותו, מספר חודשים לאחר שחלף רושם הביקור.

לאחר שסיים לימודיו באוניברסיטה, התחתן האיש וחי חיים מנוערים מתומ״צ. הוא נמנה על חברי חבורה חשאית שנקראה ״פרוגרוסיסטים״ (״שואפי קדמה״). מטרתה היתה לסייע לנדכאים, ובעיקר לסייע למצב הכלכלי של היהודים ברוסיה.

מסיבה זו, נשלח ע״י חבריו, לפגישות עם הרבי מהר״ש שכן ידוע היה להם שהאדמו״ר מליובאוויטש מבקר גפטרבורג וכי הוא נפגש עם שרי הממשלה הגבוהים, בדבר המצב הבלבלי של היהודים. הפגישה הראשונה התקיימה במלון ״סראפינסקי״ שבפטרבורג. י׳. היה נפעם ביותר כשנוכח שהרבי המהר״ש הכירו במבט ראשון כשהבחין בו בפרוזדור המלון, למרות שעברו 8 שנים מאז ביקורו בליובאוויטש בגיל 15 ובלבוש חסידי… הרבי שאל לשלומו והתעניין האם עדיין זוכר הוא את מאמר החסידות ששמע באותו ביקור בליובאוויטש… על פגישה זו בה השתתף יי. וחבר נוסף שלו הוא מספר לרבי הריי״צ: ״לעולם לא אשכח את המבט העמוק שהביט עלינו סבכם, מגט כזה לא ישכח לעד״. למן אותו בוקר, הייתי אני וחברי עוזרים על יד סבכם בענין השתדלותו אז להשקיט את רוח המשטמה ליהודים שהתחילה להתפשט במדה מרובה בקרב שרי המלוכה ופקידי הממשלה. הרבה מאד יש לי לספר ממה שעשה ופעל אז סבבס בפטרבורג, ובהשפעתו המרובה, עצר בעד כמה גזרות, ביושבו אז כחדש ימים בפטרבורג. באחד הימים בהיותי אצל סבבם, פנה אלי לפתע בשאלה: כמה זמן שאין אתה מניח תפילין!! ושמא תאמר שמישהו סיפר לי על כך, או שמא תרצה לכזב לי, – אספר לך כל מה שעשית ובאיזה זמן ובאיזה מקום. הרבי התחיל למנות אחת לאחת הקורות אותי ושליבות הירידות שבהן ועל ידן ירדתי ונותקתי מאורחות חיי היהודים הדתיים. עמדתי כבול עץ ראשי עלי כגלגל, ליבי התכווץ ופלגי מים ירדו עיני״. שיחה זו השפיעה על י׳. השפעה חזקה, והוא שב לקיום מספר מצוות מעשיות ביניהם תפילין וכשרות, עד לאחר הסתלקותו של אדמו״ר מהר״ש.

3חצי שנה מאוחר יותר, התקיימה שוב פגישה עם הרבי בשליחות חברת ״שואפי קדמה״, הפעם בליובאוויטש. י׳. מספר: ״הודעתי לרבי על בואי במכתב חתום. נקראתי אל הרבי לשיחה ראשונה. ולמחרת לאחר שהרבי חזר מביקור באוהל ה״צמח צדק״ קראני אליו ע״י הגבאי ר׳ לויק. סבכם פגשני בפנים צהובות, ויאמר לי: ״אני בא כעת מ״האוהל״. אבי הרבי ה״צמח צדק״ – אינו סובר שהמצב קשה כל כך. אגל צריכים לעשות״. במשך למעלה משעה התווה בפני את הצעדים שיש לנקוט לשלומם ובטחונם של יהודי רוסיה, עס מי יש להפגש ומה לאמר. יעץ לי לרשום כל דבר אך לא ברוסית, ולהזהר ממרגלים. הוא נתן בידי שני מכתבים לאנשי צמרת בממשל הרוסי, אחרי כמה רגעי דומיה פנה אלי ואמר: לאדם העוסק בדבר טוב צריכים לתת איזה תשלום שכר. אתה עוסק בעניני הכלל ומגיע לך תשלום שכר. הרבי התחיל להסביר לי את עניו הרוחניות באמרו: כשאמרתי לך שאני בא מ״האוהל״ ואבי סובר שהמצב אינו קשה כל כך, ראיתי ששחקת בקרבך, ואין זה מפני שאין אתה מאמין ברוחניות, אלא כי משוקע הנך מאד בענינים גשמיים ואין לך מושגים בעניני רוחניות. שעה ארוכה דיבר סבכם עמדי והרבה סיפורים סיפר, וסיים: ״במה נודד יהודי, חמישים, חמישים וחמש שנים. דם רותח ותאוות צריכים להיות בהגבלה. זכור מי אתה, חסיד בן חסיד בן בנו של חסיד ואל תשכח את מקור מחצבתך״.

בדרכי לפטרבורג, ניצלתי בנס מחיפושי שוטרים שחיטטו בבגדי הנוסעים, ואוי היה לי אם היו מוצאים את רשימת תכנית הפעולה שהיתה בכיסי. בטחתי בברכת הרבי כחסיד זקן… וניצלתי. מכתבי הרבי פתחו לפני שערי ארמונות רוזני ארץ, ובמשך כשלשה שבועות סיימנו את עבודתנו בהצלחה בלתי משוערת מראש, וכל אשר יצא מפי סבכם – הכל התקיים. בי״ג תשרי תרמ״ג כחדש לאחר פגישתי האחרונה עם הרבי, הסתלק הרבי לאחר מחלה קצרה, ויהי רעש גדול בכל מחנה ישראל. גם בין המתנגדים ואפילו החופשיים קומו על האבידה הגדולה שאיבדה כנסת ישראל, ואנחנו חברי ״מרכז שואפי קדמה״ התאספנו לועידה ונבכה את שר ישראל, אותו הערצנו, על תוקף דעתו ואנירות לגנו לנלתי חת לדבר עם השרים הגבוהים נדרישת הצדק והיושר נשפה גרורה.

היום, 27 בדצמבר הוא יום הולדתי. אתמול ביושבי בקרון המסעדה, הרמתי את עיני ואראה אתכם, והנה כרגע נראו לי פני קודש סבכם באותה תבנית שראיתיו בפעם האחרונה ונזכרתי בדבריו, בשנה זו מלאו לי 55. מאותו רגע מהדהדים באוזני דברי סבכם: ״כמה נודד בן-אדם… חמישים, חמישים וחמש. דמים רותחים ותאוות צריך להיות להם גבול, זכור מי אתה ואל תשכח גזע משפחתך״… והנני צם עכשיו וחוזר בתשובה!

^קטעי יומן שנדפסו ב״התמים״ בשנת תרצ״ו – מספר הרבי הריי״צ כי יי. היגר לאמסטרדם גידל זקן, ייסד ביכנ״ס בחצרו, פיזר מהונו הרב לצדקה, קבע עיתים לתורה, החזיק לומדי תורה והכניס אורחים. ידידיו אמרו כי אפשר לומר עליו את התואר צדיק.

בסיון תרצ״ד נלב״ע בשם טוב. (אור תורת החסידות)

 

[אחד יחיד]

רבנו נולד בב' לחודש אייר שנת ה'תקצ"ד (1834), כבנם השישי ובן הזקונים לאביו הגדול מורנו האדמו"ר רבי מנחם מענדל מליובאוויטש בעל ה"צמח צדק" ורעייתו הרבנית הצדקנית חיה מושקא.

הימים ימי ספירת העומר הקדושים והנעלים, וביום שהוא כנגד ספירת "תפארת שבתפארת" זרח אורו של רבנו בעולם.

אביו, הרבי הצמח צדק, שמלבד גדלותו בתורה היה מחנך אומן וזכה שכל בניו גדולי תורה ויראה, הכיר בכוחותיו של בנו הקטן שפיקחותו היתה ניבטת מתוך עיניו, והשקיע בו את מיטב כוחו ומרצו, עד כדי שהיה ניכר לסובבים שאביו מחנכו בהנהגה מיוחדת ומסוימת שלא כבשאר האחים. (המאיר לארץ)

 

[אחד יחיד]

בעודו בגיל שבע היה בקי בפסוקי התורה ובחלק גדול מהנביאים, ולומד בכוחות עצמו גמרא עם פירוש רש"י ותוספות. גם בעת שהיה משחק עם חביריו היה משנן לעצמו בלחש פסוקי תנ"ך ומשניות בעל פה.

חן מיוחד היה נסוך על פני רבנו, זקני החסידים היו שמחים בקרבתו להשתעשע עימו בדברי תורה וחכמה, ולהחכימו בסיפורי חסידים ממה שראו עיניהם אצל הקדמונים. רבנו היה בולע בשקיקה את סיפוריהם, ומפנים אותם אל ליבו הטהור עד שנהפכו לקנין נצח בנפשו הגדולה.

בהיותו כבן שמונה, היה חוסך פרוטה לפרוטה ורובל לרובל מדמי הכיס שהיה מקבל, כדי לקנות לעצמו ספרי קודש.

כבן עשר לקח לו אביו את הגאון רבי שלום ממחוז קובנא שנודע כחריף ועמקן, כדי למלא את שאיפותיו הגדולות של בנו. (המאיר לארץ)

 

[אחד יחיד]

לקראת הבר מצוה היה שוקד בלימוד המשניות בעל פה עד שהיה שהיה בקי בחמשה סדרים ראשונים ובמספר מסכתות מסדר טהרות והיה שוקד להשלימם. ובעת רצון סיפר, כי בשעתו קיים רצון אביו שצוה לו, שעד לעונת הבר מצוה יהיו שגורים על לשונו כל ששה סדרי משנה, תנ"ך, וספר התניא בעל פה.

פעם סיפר רבנו, שהחל מהבר מצוה שלו, הוא רושם כל מה ששמע מאביו, וכן כל הסיפורים ששמע מזקני המשפחה וביחוד מדודו הרב הקדוש רבי חיים אברהם בנו של רבנו הזקן ומזקני החסידים.

נוסף על גאונותו וגדלו בכל מקצועות התורה בנגלה ובנסתר היה בעל כשרונות נפלאים וכח זכרון גדול, בכוחם העפיל למעלות רמות ונשגבות בידיעת התורה וקניינה.

כשהיה בן שבע עשרה הורה לו אביו הרבי הצמח צדק להיבחן אצל גדולי הדור כדי לקבל סמיכה, כך זכה במשך הזמן לסמיכת חכמים מהגאון המקובל רבי יצחק אייזיק עפשטיין מורה צדק ואב בית דין הומיל, וכן מהגאון רבי שניאור זלמן מפולוצק מחבר שו"ת תורת חסד, והגאון רבי הלל מפאריטש אב בית דין בוברויסק ומחבר ספרים רבים, והגאון רבי יצחק אייזיק בהר"ד מויטבסק מחבר שו"ת פני יצחק. (המאיר לארץ)

 

[אחד יחיד]

בשנת תר"ז (1847) כשהוא בן י"ד השתדך עם בת אחיו הרב הקדוש רבי חיים שניאור זלמן סטערנא. מסיבת התנאים נערכה ברוב עם, והחתונה נקבעה לשבת שאחר חג השבועות.

סעודת החתונה נערכה ברוב פאר והדר ובהשתתפות אלפי החסידים, אך למרבה הצער עוד בתוך שבעת ימי המשתה חלתה הכלה, ולאחר כשלשה חדשים נפטרה לבית עולמה.

בשנת תר"ט (1849) ויש אומרים תרי"א (1851) נישא בשנית לרבנית רבקה בת הרבנית שרה והרה"ח הגאון רבי אהרן משקלוב חתן מורנו רבי מנחם מנדל המכונה "הרבי האמצעי".

לאחר נישואיו התגורר רבנו בדירה שהקימו במיוחד עבור הזוג הצעיר בחצרו של אביו הרבי הצמח צדק.

מעניין לציין שלרבנו היה ניגון מיוחד שניגן בעת הדלקת הנרות של הרבנית. (המאיר לארץ)

 

[אחד יחיד]

בשנת תרט"ו (1855) הורה לו אביו, לפעול גם בעניני עסקנות ציבורית למען אחינו בית ישראל בכל אתר ואתר.

כאמור, רבנו היה ברוך כשרונות, השתלם בחכמות רבות, ודיבר במספר שפות. ואת כל מעלותיו אלו גייס רבנו כדי לפעול ביתר שאת למען קהילות ישראל בכל מקום שהן.

ואכן רבנו זכה לסייעתא דשמיא מרובה למצוא חן בעיני השלטונות שלעיתים קרובות היו עויינים מאוד את היהודים. היה יוצא ובא אצל המלכים וראשי המדינות ומרחיק עד פטרבורג ומוסקובה ועוד, ולעיתים עד כדי מסירות נפש, כדי לבטל גזירות קשות אשר היו מרחפות על היהודים, ולהגן עליהם מפני שכניהם הגויים שהיתה עיניהם צרה בהצלחתם וניסו בכל דרך להתנכל אליהם.

עסקו של רבנו בעניני הכלל היה בהעלם ולא בגלוי, ולכן מעטים הפרטים הידועים לנו, על אף שפעילותו היתה חובקת עולם. (המאיר לארץ)

 

[אחד יחיד]

בראשית שנת תרכ"ו (1866) התחיל לומר מאמרי חסידות ברבים בציווי אביו, ואף רמז לו במספר הזדמנויות, כי רצונו שהוא ימשיך דרכו בנשיאות לאחר פטירתו, על אף היותו צעיר הבנים.

ואכן לאחר חודשים ספורים, בי"ג בניסן אותה שנה נסתלק אביו לבית עולמו, ורבנו קיבל את כתר הנשיאות ומילא מקום אביו בעיר ליובאוויטש.

רבנו נהג נשיאותו ברמה והשכיל לגעת בלבו ונפשו של כל אחד מחסידיו שנמשכו אליו כאבן שואבת. (המאיר לארץ)

 

[אחד יחיד]

זקני החסידים העידו, שכשהיה אומר מאמרי חסידות היה משמיעם באופן שגם היהודים הפשוטים יוכלו להבין, ומאידך בכל משפט היה טמון עמקות רבה למי שהיה רוצה להעמיק ולדלות פנינים נפלאים, כל אחד לפי דרגתו והשגתו. (המאיר לארץ)

 

[אחד יחיד]

סיפור נאה מסופר על בניו של רבנו, המעיד על אווירת הקודש שגדלו בה, והוא, שפעם אחת שיחקו שני ילדיו הקטנים במשחק רבי וחסיד. האח הקטן שלום דב בער שהיה בערך בגיל חמש התנדב להיות החסיד, ואחיו הגדול רבי שניאור שהיה כבן שש הציג את דמות ה"רבי". ואז שאל ה"חסיד" את ה"רבי" רבי! אמור לי בבקשה, מהו יהודי? ענה לו אחיו ה"רבי", יהודי זה אש. אז תפס החסיד בידו של אחיו הרבי ואמר לו, אם כן מדוע כשאני נוגע בך אין אני נשרף? ענה לו ה"רבי" התשובה היא, כי גם אתה יהודי, ואש לא שורפת אש… (המאיר לארץ)

 

[אחד יחיד]

בסוף שנת ה'תרמ"ב (1881) חלה רבנו את חוליו האחרון, ובימים הטהורים שבין יום הכיפורים לחג הסוכות ביום י"ג תשרי ה'תרמ"ג (1883), נסתלק רבנו לבית עולמו, ונסתיימה מסכת חייו של רבנו בעולם הזה והוא בן ארבעים ושמונה שנה בלבד ומנוחתו כבוד באוהל אביו הצמח צדק בעיר ליובאוויטש.

זכותו תגן עלינו אמן. (המאיר לארץ)