במסכתא ב"ק דף ו' ע"א הגמ' לומדת מהמילים "הצד השווה שבהן" בסוף המשנה הראשונה במסכת, אבו"מ, בור המתגלגל, ופותקין ביבותיהן, שהתחייבו,
בע"ב הגמ' לומדת דין כותל ואילן שנפלו לרה"ר והזיקו פטור מלשלם וכו', התוס' ד"ה היינו בור, על הדין של אילן וכותל שנפלו לרה"ר כותב: לכאורה נראה דמיירי כשהזיקו כותל ואילן, בשעת נפילה גופה, ואפ"ה מדמי ליה לבור, מדלא קאמר הכא "אי בהדי דקא אזלי קא מזקי - היינו אש", התוס' מוכיח שהמקרה של כותל ואילן שנפלו לרה"ר והזיקו מדובר כשהזיקו בשעת נפילה, ומוכיח זאת מזה שהגמ' לא כתבה "אי בהדי דקא אזלי קא מזקי - היינו אש" מבינים שהנזק קרה לאחר שהחפץ כבר הגיע לרצפה = בשעת נפילה,
ונשאלת השאלה הרי רצינו להוכיח שהנזק קרה בשעת נפילה, והרי ההוכחה מאש היא שהנזק קרה אחרי שהחפץ הגיע לרצפה! = לאחר נפילה! אז איך הוכחנו מכאן שהמקרה של כותל ואילן מדבר על היזק בשעת נפילה?
ונראה ליישב שיש 3 זמני היזק, 1. בהדי דקא אזלי קא מזקי = אדם עמד\הלך ברחוב וקיבל אבן בראש, - ההיזק הגיע לניזק, 2. בשעת נפילה = מדובר שהחפץ המזיק והניזק הגיעו לאותו מקום, - בעיקרון המקום שהחפץ היה אמור לנחות שם היה מקום ריק, והניזק התקרב לשם ואז שנייה לפני שהחפץ נחת הניזק נתקל בחפץ והוזק בו, 3. לאחר נפילה - החפץ נח על הכביש, והניזק הלך והגיע לחפץ, וכך יש לחלק, הוכחנו מאש מזה שלא כתוב "אי בהדי דקא אזלי קא מזקי - היינו אש" מבינים שהנזק לא קרה כמו מקרה - 1. אלא כמו מקרה 2. - בשעת נפילה - שגם החפץ וגם הניזק התקרבו לאותו מקום ושנייה לפני שהחפץ נחת על הריצפה הניזק נתקל בו, וק"ל.
בע"ב הגמ' לומדת דין כותל ואילן שנפלו לרה"ר והזיקו פטור מלשלם וכו', התוס' ד"ה היינו בור, על הדין של אילן וכותל שנפלו לרה"ר כותב: לכאורה נראה דמיירי כשהזיקו כותל ואילן, בשעת נפילה גופה, ואפ"ה מדמי ליה לבור, מדלא קאמר הכא "אי בהדי דקא אזלי קא מזקי - היינו אש", התוס' מוכיח שהמקרה של כותל ואילן שנפלו לרה"ר והזיקו מדובר כשהזיקו בשעת נפילה, ומוכיח זאת מזה שהגמ' לא כתבה "אי בהדי דקא אזלי קא מזקי - היינו אש" מבינים שהנזק קרה לאחר שהחפץ כבר הגיע לרצפה = בשעת נפילה,
ונשאלת השאלה הרי רצינו להוכיח שהנזק קרה בשעת נפילה, והרי ההוכחה מאש היא שהנזק קרה אחרי שהחפץ הגיע לרצפה! = לאחר נפילה! אז איך הוכחנו מכאן שהמקרה של כותל ואילן מדבר על היזק בשעת נפילה?
ונראה ליישב שיש 3 זמני היזק, 1. בהדי דקא אזלי קא מזקי = אדם עמד\הלך ברחוב וקיבל אבן בראש, - ההיזק הגיע לניזק, 2. בשעת נפילה = מדובר שהחפץ המזיק והניזק הגיעו לאותו מקום, - בעיקרון המקום שהחפץ היה אמור לנחות שם היה מקום ריק, והניזק התקרב לשם ואז שנייה לפני שהחפץ נחת הניזק נתקל בחפץ והוזק בו, 3. לאחר נפילה - החפץ נח על הכביש, והניזק הלך והגיע לחפץ, וכך יש לחלק, הוכחנו מאש מזה שלא כתוב "אי בהדי דקא אזלי קא מזקי - היינו אש" מבינים שהנזק לא קרה כמו מקרה - 1. אלא כמו מקרה 2. - בשעת נפילה - שגם החפץ וגם הניזק התקרבו לאותו מקום ושנייה לפני שהחפץ נחת על הריצפה הניזק נתקל בו, וק"ל.
