לביאור העניין אקדים בקצרה מה שלכאו' הוא פשוט... אך בכל זאת - "בחזקת" פירושו שדין עלינו לתפוס ולחשוב שהדבר הוא במצב מסויים
לדוגמא, שדה שידועה לראובן ואין לנו שום סיבה להסתפק שמכרה (כגון שטר שספק אם הוא כשר) דין הוא לתפוס-להחזיק שהיא של ראובן, כמו"כ שור רגיל שאנו לא יודעים עליו שום דבר עלינו לתפוס-להחזיק שהוא תם
אשה רגילה עלינו לתפוס ולהחזיק אותה שאינה רואה דם סתם באמצע החודש
דין חזקת ג פעמים עוסק באיזה מצב עלינו לעזוב את תפיסתינו הקודמת ולתפוס אחרת, מתי נעזוב את התפיסה שהשור תם ונחשוב ונתפוס שהוא מועד
מתי נעזוב את תפיסתינו שהשדה של ראובן ונתפוס שהיא של שמעון
העיקרון של החזקה הוא שמקרה אחד וכן שניים שקורים הפך מהחזקה הראשונה אינן מבטלים אותה ועדיין עלינו להחזיק ולתפוס כבתחילה, אבל אם קרה מקרה הפך מהחזקה הראשונה ג פעמים זה סיבה לעזוב את התפיסה ההיא ולתפוס אחרת-תפיסה שלפיה יהיה סיבה ברורה לג' המקרים
השלב בגמ' שבג' לא סגי להכניס לרשות לוקח-לתפוס שהקרקע שלו, וכן בשור לתפוס שהוא מועד
עניינו שאותו העיקרון של חזקה יש לדון שאינו סיבה מספקת לתפוס תפיסה חדשה בתורת ודאי (שנתפוס ונחזיק כך) אלא רק סיבה לבטל את התפיסה הקודמת ולהסתפק בה שמא אינה נכונה, שמא התפיסה השנייה היא הנכונה,
ורק ע"י שנה נוספת נתפוס לגמרי תפיסה אחרת ולא נסתפק כלל על התפיסה הקודמת
ולכן בשנה השלישית שאין אנו תופסים בודאי שהמ"ק בעלים וגם אין אנו תופסים שהמחזיק בעלים
יהיה הדין כדא"ג כמש"כ הריטב"א, ואולי זו כוונת הרמב"ן שאינו נאמן לגמרי.
